פב

המדריגה הב' הנ"ל הנה גם שכוונתו רצוי' לאלהות דוקא, היינו רק שרוצה שיהיה קרוב ולא רחוק מאלהות, ורצון זה בא מצד יוקר ענין גדולת ה' במוחו, אבל לא שנתפעל במוחו מאומה עדיין כי עדיין רחוק הענין ממנו לגמרי, רק שרוצה שיתקרב אליו ולא נתקרב עדיין. וזהו רק בחי' הודאה במוח בלבד ולכך לא יקרא בשם מחשבה טובה רק בשם מחשבה סתם. ויובן זה ע"ד דוגמא במילי דעלמא שאנו רואים שיש ב' מיני מח', הא' מח' שחושב האדם בענין איזה דבר טוב ומשובח שגדול בעיניו מאד כמו באוצר הון יקר שהוא ברשות אחר, או בהפלגת גדולה וכבוד של מלך ושר וכה"ג, שנק' מחשבה קרה שאין זה נוגע ושייך אליו כלל וכלל, כי אין הדבר בא אליו לא הממון ולא הגדולה רק שחושב בו מצד יוקרו וחשיבותו בעיניו ורוצה מאד שיבוא אליו ענין טוב ומשובח כזה כו'. והמחשבה הב' היא מחשבה שחושב בענין טוב הנוגע לעצמו, כמו שמרויח במו"מ טוב או בכבוד וגדולה או השגת הון יקר שמשיג לעצמו, שמח' כזאת באה אליו בבחי' התפעלות והמשכות הנפש קצת שנק' הזזה ממקומו כנודע בחוש שכאשר יבוא לאדם איזה בשורה מעסק טוב הנוגע ביותר, שיטריד כל כח מחשבתו ונדבק היטב במחשבה זו בהתפעלות הנק' דביקות המח' (בל"א צו גיקלע(ט זייער שטא[רק דיא מחשבה א[ז עס א[רט און רירט אים זייער כו'), והוא הנקר' שמיעה שבמחשבה (ער הא]ט גוט דער הערט אין דער מחשבה כו'), וסימן לזה הוא הטרדה והזזה ממקומו קצת (בל"א פא[ר טרא]גין און פא[ר נומען כו'). וכך יובן בהתבוננות אלהות במחשבה כזאת שנדבק היטב בה