תקכד

עבודה בטרחא, ויתחזק את עצמו מאד להיות סור מרע במעשה ובמחשבה ולהזדרז במצות ובמעשים טובים בלב שלם וכמבואר בספרים שכאשר אוכלים רק לשם שמים ולא למלאות תאותו ואחר כך מברכים בכונה ברכת הזן כו' ואומר פסוק ואכלת ושבעת וברכת את ה' כו' הוא הזן ומפרנס כו' אזי נותן לו השי"ת ברכה מרובה מן כח האכילה הזאת דוקא כדי שיהי' לו כח גדול להיות עובד את ה' בסור מרע ועשה טוב כנ"ל, ובפרט כאשר יתן צדקה לעניים תיכף אחר ברכת המזון אפי' מעט כדי חיותם הוא תקון גדול להנשמה מכל רעות רחמנא לצלן וכמ"ש שומר מצוה לא ידע דבר רע כו'. ומכ"ש צדקה תציל ממות גשמי וממות הרוחני כנ"ל והצדקה צריך ליתן בשתי עתים מיוחדות א' קודם התפלה וכמו שכתב דוד המלך ע"ה אני בצדק אחזה פניך והב' אחר האכילה או קודם האכילה וכמו שכתוב בספרי יראים שיהדר לומר בכל יום מאה ברכות וזהו למען השם כדי להזכיר בכל רגע שהוא עבד ה' בכן יהדר למצוא בכל רגע לעשות מצוה להשי"ת דהיינו לעמוד לפחות לפני למדן גם יראה אולי יש לו פנאי לילך מעסק הפרנסה שלו ללמוד איזה שיעור או לאמר איזה קפיטליך תהלים וכיוצא בו הכלל הוא יזהר שלא לשכוח שהוא עבד ה' ואזי הקב"ה כביכול עוזרו ויסייעו לעבוד אותו וכמאמר רבותינו ז"ל הבא לטהר מסייעין אותו מלמעלה כנ"ל, גם עוד זאת כל בעל תשובה וכל ירא אלקים יזהר שלא לשכוח (שהבטלה מביאה לידי תאוה וזמה) גם יהי' בזריזות לעסוק במלאכתו או במסחרו באמונה ובלי שום רמי' נגד שום אדם ח"ו, והנהנה מיגיע כפו אשרי לו וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא.

קיצור. יזהר מהשינה ביום אחר האכילה, יתן צדקה קודם התפלה והאכילה, יזכור תמיד שהוא עבד ה' ויהי' זריז במלאכתו ואשרי הנהנה מיגיע כפו.