פ

שגוף ענין ההתבוננות באלהות יקר בעיניו מאד ונתקבל אצלו בבחי' הודאה ותגדל ותרומם ענין אלהות בתכלית הרוממות במוחו ו[גם ב] לבו, אבל רוצה וחפץ שיהיה ענין אלהי הזה נקבע בנפשו ולבבו בבחי' גילוי ומורגש ולא בהעלם ומרחוק (בל"א עס איז דער ענין ווייט [זייער] פון אים עס גיהערט ניט צו אים און ניט שייך כלל צו אים וכה"ג) וכידוע. וזהו מדרגה יותר טובה שקרוב לבוא לבחי' התפעלות אלוה עכ"פ, שהרי עכ"פ התבוננות אלהו' תגדל בנפשו וחפץ בה מאד ועיקר מגמתו ורצונו להתקרב אליה. אך שמייגע א"ע ואינו פועל התפעלות אלהו' ממנה כלל בלב ומוח ואין זה לעצמו רק לאלהות