מט

ככולם אשר לחלק יצאו ליסע אגודות רק שנים או ג' ולא יעשו ביניהם לנסוע המנין בבת אחת כי מסיבת ההתחלקות הנ"ל יבוא לכלל פירוד הלבבות כי מתנשא על זולתו כו' ודי בזה כו'. ועוד הוא עיקר כי האמת היסוד לדברי חסידות לקבוע בנפשם באמת לאמיתו כל הימים הוא רבוי [ה] עסק בעיון ודבור בפה לחזור הדבר עד מאה פעמים עם חבירו דוקא ואיש את רעהו יחזיק לבו בחזרתם יחד דברי חסידות כל הימים. ובזאת דוקא נעשה אחדות גמור והתעוררות חיזוק בכללות המנין שלא תשכח ותעזב מהם מפני טרדות הפרנסה ומניעות שונות כו' אך רק אם כאיש אחד חבור ולא יתנשא על הדורש כו' ולא ינתקו עצמן מד"ח שנים ושלשה ולהבדיל את עצמו מכל אנשי שלומינו אשר זאת הרעה גורמת כמה פירודים בין אנשי שלומינו כידוע לי נאמנה ואין רצוני להאריך בזה רק לענין המכוון שישימו [עדות] בנפשם לעשות חיזוק גדול [והוא] אשר יסכימו בהחלט בנסיעות רוב [ה] מנין כאחד בכדי שידברו [דא"ח] ויחזרו [עליהם] זה עם זה בצוותא חדא. ואיש את רעהו יחזקו ובזה יהיה אחדות גמור כל הימים ויחזיקו לה עוררות תמיד לקבוע זמן פנוי השוה לכל נפש כו' ולחכמים ונבונים כמותם אין צריך להאריך בזה איך שיתנו עצות להציל נפשות שלא יתמוטטו ח"ו וד"ל. ואשר ראיתי לטובת אנשי שלומינו הרחוקים לקבל על עצמי יותר מכפי כחי הוא הדבר שיראו הרחוקים לקבוע מקום ועיר מיוחדת שיהי' קרובים עליהם כל הסביבים שלהם ויקבעו ג"כ