תקיב

שלא יוכל לבוא עוד לבחינת לב נשבר הנ"ל עד עולם, ויהי' נמנה ח"ו בין אותם שאין מכניסים אותם במחיצתו של הקב"ה ואין מספיקים עוד בידו לעשות תשובה, והיינו שהשטן הוא היצר הרע הוא המסית ולהפילו בכל הנ"ל בכדי שיבא לידי שאול ואבדון לגמרי בלא תשובה עד עולם ח"ו.

קיצור. זחות הלב ושרירותה מביאים לידי הוללות ליצנות ודברים בטלים היפך התשובה בבושה והכנעה שנבזה בעיניו נמאס.

פרק יא) והסימן הב' לתשובה האמיתית הוא שהבושה וההכנעה והלב נשבר שלו יהי' גם מצד אמיתת כח ואור אלקי מלמעלה בבחינת השגה במוחו ולבו תמיד ואזי בזה ועל ידי זה לא ירום לבבו עוד כלל וכלל להיות נמשך גם בדברים המותרים כמאכל ומשגל וטרדת דאגת הפרנסה להיות ירא לנפשו שיהי' בריוח ולא בצער ומכל שכן בהוללות ולצנות ח"ו, והטעם לזה הוא כי בחינת לב נשבר הנ"ל על ידי נבזה בעיניו נמאס כו', שלא מצד השגה במוח ולב כלל לא יתפעל מזה רק לשעתו בדרך העברה בעלמא מן השפה ולחוץ ולא מתוך תוך פנימית לבבו שיהי' לבו נשבר באמת לאמיתו, ואזי ממילא יוכל לפול עוד ברע ח"ו בלי שום ספק, ועל זה אמרו רבותינו ז"ל רשעים מלאים חרטות, כי התשובה שלהם היא רק לשעה ואחר כך חוזרים ומתחרטים והולכים בשרירות לבם כו', והשי"ת אינו מקבל לשבים כאלו, ששקר ענו בנפשותיהם, ואדרבה יהי' נדח ממנו נדח ח"ו, שלא יוכל לעשות תשובה עוד עד עולם.

קיצור. ההכנעה הבאה מהשגה היא רק לשעה ועלול לחזור לסורו, אבל הבאה מלמע' מהשגה הוא ירא להיות מרווח ומסגף גם מדברים המותרים.

פרק יב) ואף על פי כן אין חיוב על הבעל תשובה לעסוק בתעניות וסגופים ולכוף את ראשו בחיצונית שיהי' נגלה ונראה מבחוץ שהוא בבחינת לב נשבר. כי השרש ועיקר של כל הנ"ל הוא הלב דהיינו שהש"י כביכול אומר תן לי לבך ועיניך (כמאמר רחמנא לבא בעי) ובזה אדע כי חפץ אתה בתשובה לשוב