נח

להיטא כו'. וישנו [גם] בכ"א מישראל בכ"ח לפושי"ד, והוא אשר צריך לפרש ולבאר שיחה זאת היטב, בהיות שנראה בעליל בכל איש גם פחות הערך בנפש שפילה ונמוכה בהשגה ומדות כו'. כאשר ישמע איזה דבר בענין ההתבוננות באלקות כמו ביאור דסובב וממלא וכה"ג תתפעל נפשו ביותר (בל"א ער דער הערט זייער), וחוש זה אינו אלא מצד שרש נפשו דהיינו בחי' אלהות שבנפשו, והוא בחי' יחידה שבו שהוא למעלה מכח החכ' שבנפשו, והוא ענין ובחי' התקשרות עצמיי' שלו הנק' דביקות שתדבק ותמשך הנפש מצד בחי' עצמי' אלקית שבעצם נפשו הנמשכת ונדבקת ממילא כאשר יומשך הניצוץ אחר השלהבת וכה"ג וזהו הנק' התפעלות אלוה ממש.