ריא

מהעדר השגה, ואם הדבר שיש בו תענוג גדול כשמשיגו אזי לפי ערך יש לו צער גדול מהעדר ההשגה, ואם הדבר ההוא אין לו תענוג כ"כ כשמשיגו אזי ג"כ לפי ערך אין לו כ"כ צער מהעדרו. ויש עוד שבשעת הצימאון לא יוכל לסבול צערו עד שיהי' כל דבר הקל גדול בעיניו לסובלו שהוא היפך התענוג שיסבול אף כל דבר הקשה בעיניו מאד כו', ובצער הצמאון לא יוכל לסבול אפילו דבר קל מאד שהי' יכול לסובלו כו'.

ועפ"י כל הנ"ל יובן למעלה דאהבה זוטא נקרא קטנו' המוחין כמשל תינוק שאין לו רק קטנות המוחין בחי' נה"י, כי הנה יש מושכל מורגש מוטבע, מוטבע בחי' נה"י מורגש חג"ת מושכל בחי' חב"ד, ובתינוק אינו מאיר בו רק בחי' נה"י ואה"ר נקרא בחי' גדלות המוחין בחי' מושכל, וזהו ההפרש אשר בין תפילת שבת לתפילת חול כי על תפילת חול נאמר כי חולת אהבה אני שהוא קטנות המוחין דהיינו מרירות מהעדרו שאינו משיג אלקות כנ"ל במשל הצמא למים, אבל בשבת כתיב אז תתענג על הוי' שהוא בחי' התענוג מאלקות שמשיגו כנ"ל, וזהו אהבה זוטא דאתדחיא מאה"ר שאין אה"ר מאיר כעת בזמן הגלות שהוא בחי' קטנות המוחין שהוא בחי' מרירות מהעדר אלקות, ובחי' אה"ר הוא בחי' מוחי' דגדלות זה יהי' לעתיד.

וזהו שכתיב בזוהר כד אתפגמת סיהרא שהוא בחי' מוחין דקטנות שאין מאיר בהן מאור השמש בחי' אה"ר לכן הצדיקים שנולדים בזמן הזאת הם צעירין וכאיבין ונק' יסורים של אהבה היינו שכל עבודתם הוא בחי' צער ומרירות מהעדר אלקות, אבל לעתי' כתי' והי' מידי חודש בחדשו יבא כל בשר כו' והי' אור הלבנה כאור החמה כאור שבעת ימי בראשית בחי' אה"ר גדלות המוחין התחדתותי' דסיהרא שיהי' הלבנה במעלה עליונה אזי יתעלו הצדיקים שנולדו בשעת פגימת הלבנה בחי' קטנות המוחין, ועבודתם מצד מרירות יותר מהצדיקים אשר עבודתם בבחי' עונג וכמ"ש באביתר כי התענית בכל אשר התענה אבי היינו מפני שהי' אתו בצרה אחת לכן לסוף כשמלך ריחם עליו ג"כ וכמו"כ בצדיקים הנ"ל בחי' מוחין דקטנות שהוא בחי' א' עם פגימות הלבנה, לכן לעתיד כתי' והי' אור הלבנה כו' יתעלו גם הם כנ"ל וד"ל.