תקט

הנקראת תשובה במעשה שזו היא עזיבת החטא כנ"ל, והב' היא הנקראת תשובה בלב שזו היא בחי' תשובה פנימית מעומקא דלבא ובבכי' בדמעות בשעת הודוי כנ"ל, ובחינת תשובה במעשה הנ"ל מחויב לעשותה תמיד שלא לשכח על זה ח"ו, והיינו שיהי' שומר את עצמו בתכלית ההרחקה שלא תומשך מחשבתו מחשבת חוץ ח"ו בכדי שלא יומשך עוד למחשבה רעה לעשותה בפועל ממש, ומכל שכן לשמור את נפשו ולהרחיק את עצמו מלכנס ח"ו במקומות שיוכל לפול בהם ברע ח"ו, כי באמת אפילו גם במחשבה בעלמא אם יתקע מחשבתו במזיד במחשבה זרה ורעה כמו תאות נאוף וכיוצא בה אזי נקרא בשם רשע שאינו רוצה כלל לעשות תשובה, ואז אפילו אם לפעמים נתעורר בתשובה מכל מקום איננה באמת לאמיתתה כלל וכלל, מחמת כי הוא חוזר בתמידות לטומאתו במזיד ממש ח"ו.

קיצור. תשובה בלב, תשובה במעשה עזיבת החטא בפועל וצריך לשמור עצמו תמיד ולהרחיק עצמו מלכנוס למקום שיוכל ליפול ברע, החושב במזיד מחשבה רעה נקרא רשע.

פרק ז) כללא דמלתא ראשית ועיקר התשובה היא במחשבה במוח שעל ידי זה נמשך ממילא גם בחינת רצון בלב הנקרא רעותא דלבא (כנ"ל פ' ג') ועיקר סימן טוב לתשובה האמיתית הוא כשנעשה ההסכם חזק בהחלט מחשבתו ודעתו שעל להבא ישמור את עצמו בתכלית מלעשות איזה דבר מדברים האסורים, ומתחרט הוא באמת על העבר כנ"ל, וכשעושה כך ונזהר מאד מאד