רג

בבריאה ומקרא ומצות מעשיות בעשי' ג"כ אינו מובן דהלא כבר הי' עולם הבריאה כו'. אך הענין כי הנה זרעים הוא בחי' חסד כי כל ענינו הוא רק להחיות רוח שפלים כמו לקט שכחה ופאה תרומות ומעשרות עשירי יהי' קודש כו' וחמשה לא יתרמו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ומוץ ותבן פטורים מן המעשר, הרי שהמשנה היא הוראה שבאופן זה יהי' חסד דיצירה ואם לאו לא יהי' חסד דיצירה כמו חמשה לא יתרמו ואם תרמו כו' מפני שלא נעשה בזה בחי' חסד כלל וכמו מוץ ותבן פטורים מן המעשר היינו מפני שאין להם עלי'. וזהו ששאל עשו לאביו אם מעשרין את התבן היינו ששאל אותו אם אפשרי להיות לו עלי' שמדריגתו הוא בחי' קש ותבן בחי' פסולת וקליפות והשיב לו שתבן פטור ממעשר שאין להם עלי' כי חטה הוא בחי' פנימיות כמ"ש קודש ישראל לה' ראשית תבואתו ואפשר לו ליכלל בקדושה אבל תבן הוא פסולת וא"א לו ליכלל בקדושה. וסדר מועד הוא בחי' גבורה כמו שבת ועירובין כי הנה בשבת מאירין בו מוחין דאבא אבל אם הוא מחלל שבת ועושה מל"ט מלאכות כנ"ל אינו מאיר ממוחין דאבא וכמו סוכה אם הוא עושה כהלכתה אזי מאיר בחי' מקיפי' ואם לאו אינו מאיר מבחי' מקיפים כל זה הוא בחי' גבורות. והגם שתורה היא מלובשת בגשמיות ואיך יש בה כח להורות שאם עושה כן אזי הוא חסד כו' אך מפני ששרשה הוא בבחי' חכ' עמוקה וכמו למשל אדם החכם ביותר יכול להלביש השכל במשל וחידה יותר גשמיי' ולכן התורה היא הוראה שאם עשה כן הוא בחי' חסד מחמת שהוא בחי' חכ' עמוקה ונעשה כך בכח ואח"כ בפועל כנ"ל וזהו שאמר דוד בחוקותיך אשיחה ואביטה אורחותיך אשיחה הוא ענין שיחה בעלמא כי התורה הוא רק גשמיות כנ"ל כמו ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה כו' אעפי"כ עי"ז אביטה אורחותיך בחי' אורחות הוי'.

וזהו כי ישרים דרכי הוי' כל ארחוי דקב"ה כו' עד"מ דרך שהוא מעיר גדול לעיר גדול כדי שיוכלו להתחבר יחד, ולא שבני עיר זאת יוכלו לעבור לעיר אחרת ושל אותה העיר לא יוכלו לבוא לעיר שלהם כי אין זה נקרא חיבור אך המכוון של הדרך הוא שבני עיר זאת יוכלו להביא סחורה שלהם לעיר אחרת אשר אין להם סחורה זאת ושל אותה העיר יוכלו להביא הסחורה שלהם לשם שאינו