ריד

כו' אך עיקר המכוון של הרצון הוא כדי לאהפכא חשוכא לנהורא ולברר בירורים. ויובן זה עד"מ מאדם התחתון למטה שיש אדם ששכלו מטה כלפי זכות ויש אדם ששכלו מטה כלפי חוב וכמו ב"ש וב"ה הללו אוסרין והללו מתירין משום שמי ששכלו מטה כלפי זכות כל השכלות שלו הוא רק לזכות, ולדין לא תוכל להמציא השכלות, והגם שממציא איזה שכל לדין אינו לאמית', ומי ששכלו מטה כלפי דין הוא להיפוך שכל סברא והמצאה שמשכיל הוא רק לדין בסברות נכונות באותו דבר עצמו שזה מוצא בו השכלות לזכות וכמ"ש באחיתופל כאשר ישאל איש בדבר אלקים כל עצת כו' וכמו חכמים המה להרע ואע"פ שחכמה הוא אך שהוא רק להרע. והנה לכאורה הוא מצד בחי' עצמותו שזה בעצם טבעו חסדן לכן מוצא השכלות רק לזכות כו' וזה טבעו בחי' דין לכן מוצא השכלות רק לדין כנ"ל, אך אנו רואים שגם מי ששכלו נוטה לדין יכול להתהפך לחסד כמו כי השוחד יעור כו' וכמו אי בעי טעין הכי, כי הענין הוא כי או"א מלבישים זרועות דאריך חכמה מלביש לבחי' נצח דאריך כו' כי א"א להיות רצון פשוט שאם הוא רוצה אזי הוא מלובש באיזה דבר מה כמו באהבה או להיפוך דבר שנגד רצונו הוא מסלק הרצון, ונמצא שיש ברצון ג"כ התחלקות קווין גבורה דאריך וחסד דאריך וכל השכלות שמוצא הכל ע"י הרצון היינו שאם רוצה חסד מוצא השכלות לחסד ואם רוצה דין מוצא השכלות לדין, ונמצא שהרצון הוא מקורם ויסודם ולכן השוחד יעור כו' הגם ששכלו נוטה לדין היינו שרצונו הי' לדין אבל ע"י השוחד רוצה לזכות אותו לכן מוצא שכל לזכות, ויש כח ברצון שאם הוא רוצה לעשות חסד הגם שיהיו כמה קטיגורים שמוצאים עליו חובות בשכל גמור אך מחמת תוקף הרצון אינו שומע להם כלל, כמו שמי שהוא בטבע חסדן אזי משפיע לכל גם למי שאינו ראוי כי ההשפעה הוא מצד עצמו שהוא חפץ חסד ולא מצד המקבלים, כמו דור אנוש שהיו מושפעים כל טוב הגם שהיו רשעים ועפ"י שכל לא היו ראוים לזה רק מחמת שהוא רצה להשפיע ואינו תלוי במקבל כלל כמו ויבואו בני האלקים כו' שמלמדים חוב הגם שאומרים בשכל וטעם אינו שומע להם מצד שהוא רוצה כך כנ"ל וכמארז"ל כמה ארך אפים לפניו כו', ולהיפוך אם רוצה דין הגם שיהי' כמה סניגורים שמלמדים זכות בטוב טעם ודעת אינו שומע להם כלל מחמת תוקף הרצון לדין כמו תכלית שנאה שנאתים כו', וכמו בזמן חורבן בהמ"ק הגם שע"פ