רח

ולובן שממנו העצמות מן האב וגידים הוא המחבר עצמות עם בשר כו', וח"א שתחלה בנין הכלי' היינו שמתחלה נתהוה בשר גידין ועצמות ואח"כ בנין האורות שאח"כ יומשך בהם הנפש, וכמארז"ל שהמלאך הממונה על ההריון מביא טיפה ושואל טיפה זו מה תהא עלי' חכ' או טיפש כו', הרי מובן מכ"ז איך שיהי' אם תחלה בנין האורות ואח"כ בנין כלים, ומכש"כ כשתחילה בנין כלים ואח"כ בנין אורות שהכלי היא עצמיות אם האור היינו אם החומר מעין הצורה דייקא כמו עד"מ שכח הראי' דייקא יתלבש בעין מפני שהעין הוא עצם בהיר מעין עצמיו' הצורה ולכן בם דייקא יתלבש כח הראי' ולא בזולתה. ונמצא אם יש איזה חסרון ופגם בכלי העין יש חסרון בכח הראי' ג"כ ולא שכח הראי' הוא בשלימות רק שאינו מתפשט בהכלי אלא שבכח הראי' ג"כ יש חסרון, וזהו שכהן בעל מום אסור לעבוד עבודה ואע"פ שהוא חכם וצדיק מפני שאם יש איזה חיסרון ופגם באבר גשמי יש חסרון ג"כ באבר הרוחני וא"א להיות ע"י השראת אא"ס בחי' כי לא אדם כו' וכנ"ל, ולכן אין עונשין כ"א על המעשה דייקא מפני שרמ"ח פיקודין רמ"ח אברים דמלכא ואם עושה עבירה באבר גשמי אזי פוגם באבר רוחני משא"כ הרהור לא עביד מידי, והגם שהרהורי עבירה קשים מעבירה היינו מפני שהוא ממשיך עליו כח הטומאה אבל אינו עושה פגם למעלה כ"א ע"י מעשה בפו"מ דייקא, ולבושים הוא בחי' מחשבה דו"מ שנקרא בשם לבושים כמ"ש כלבוש תחליפם היינו שאינם בחי' עצמיות כמו אור וכלי רק הוא כמו לבוש האדם שברצותו פושט לבוש זה ולובש לבוש אחר, כי יש ב' בחי' שכל פשוט ושכל מורכב, שכל פשוט היינו עצם מהות השכל קודם שבא לידי גילוי בהשגה כמו שנים אוחזין בטלית או כמו ברוך שאמר והי' העולם שיכול לחשוב בזה בכמה אופנים כמו שאמר פי' בדבור הי' העולם או פי' במח' זה נקרא בחי' שכל מורכב שמתפשט באותיות השכל, ושכל פשוט היינו עצם מהות השכל של ב"ש והי' העולם קודם שיחשוב באותיות השכל להשיגו, והראי' לזה מב' בנ"א ששומעין שכל א' שזה משיג השכל באופן זה וזה משיג באופן אחר, הרי נראה שעצם השכל א' הוא אך כשבא לידי התפשטות לזולתו אז יש בו התחלקות שזה תופס באופן זה וזה באופן אחר ונק' שכל מורכב.