רא

בחי' מל' שבמל' דעשי' שנק' בחי' התנשאות כמ"ש ה' מלך גאות לבש ופעם נק' בשם מדה איך שנק' הכל יש לו שרש בצינור הכללי הנ"ל וד"ל, וזהו משל גשמי ומשל היותר רוחני הוא מנפש כי הנפש מושלל מכל בחי' עשר כוחות רצון ושכל כי א"א לומר שהנפש היא בחי' רצון כי הנה אינו רוצה בכל עת כי יש עת שאינו רוצה כלום ואם הי' הנפש רצון הי' צריך שיהי' לו רצון בכל עת בלי הפסק כלל וכלל אלא הנפש הוא בחי' היול"י רק שנמשך אח"כ בחי' רצון קודם ואח"כ בחי' שכל ולהמציא השכלות ואח"כ בחי' בינה היינו ההשגה וההבנה לאורך ורוחב ואח"כ מדות ומדו"מ, וכ"ז הוא כשהוא בבחי' התפשטות חוץ ממנו אזי מתחלה צ"ל רצון ואח"כ בחי' שכל ומדות ואח"כ בחי' סוף מעשה, אבל כשהוא בפ"ע יכול לידע תחלת הרצון עד סוף המעשה בסקירה אחת בלי קדימת רצון למעשה.

והנמשל מזה יובן למעלה שכשנעשה בחי' קו אזי יש בחי' התחלקות ראשית הקו שהוא מקור עולם האצי' וסוף הקו שהוא בחי' עשי' אבל קודם שנמשך בבחי' קו כתיב צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת בלי שום התחלקות עולם האצי' ועולם העשי', ובחי' זו נקרא שיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל היינו שכשהוא בכח קודם שבא לבחי' התפשטות בפועל אזי סוקר הכל בסקירה א' כנ"ל וכמ"ש ברמב"ם בידיעת עצמו יודע את כל הנבראים, וצ"ל איך שייך לומר בידיעת עצמו שהוא בחי' א"ס ובלתי בע"ג ואין לו דבר חוץ ממנו יודע את הנבראים שהוא בחי' בע"ג דבר שחוץ ממנו, אך הענין הוא שאף אחר התהוות כל הנבראים אין הם חוץ מעצמותו כי גם אחר שנתהוו הרי לכולם יש להם שורש מיוחד למעלה כי כל עיקר התהוותם הוא מבחי' אלקות כנ"ל במשל הצינורות שגם צינור היותר אחרון נמשך מצינור הכללי כנ"ל, ובתיבת עצמו כו' יש ב' פירושים הא' הוא שעצמו היינו כמו שהוא בעצמותו ממש כמשל הנפש כמו שהוא בבחי' היול"י שמושלל מכל בחי' עשר כחות, והב' היינו הארה פשוטה מהנפש קודם שנמשך להיות בבחי' התחלקות פרטים לעשר כחות שכלולים בו כל היו"ד כוחות ביחד בלי קדימת רצון למעשה, ובבחי' זה יכול לידע תחלת רצונו עם סוף מעשה ביחד בסקירה א' מאחר שכלולים בה כל הכוחות ביחד מפני שהיא הארה פשוטה הנעשה מן הנפש והיא דומה ממש לעצמות הנפש שהיא מושללת מכל עשר כחות וקמי' כולא שוין בחי' רצון וסוף מעשה כנ"ל.

ובזה יובן מ"ש ברמב"ם בידיעת עצמו כו' היינו הפי' הב' של עצמו כנ"ל, ובחי' זו נקרא למעלה שיעור בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל, ובלשון הזוהר