נג

מגמתו היה מתחילת עבודתו בקודש, אשר לא פעם ושתים שמעתי מפי רוח קדשו ז"ל שכל עיקר מגמתו ויגיעתו במס"נ ממש על אנ"ש רק שיוקבע בנפשם גלוי אלקות, דהיינו שיהיה התפעלות נפשם רק התפעלות אלקות דוקא ולא התפעלו' חיי בשר שאינו התפעלות אלקות כלל. וזה עיקר וקיצור תוכן המכוון, שהוא ההפרש בין עובדי ה' בנשמתם לעובדי ה' בגופם. ובזה הכלל נמצאו פרטים רבים ושונים מאד. ומתחלה צריך לבאר היטיב שרש הכלל הזה הגם שידוע לכל אבל אינם מבינים לתכליתו. והענין יובן בהקדים הידוע ע"פ ואתם הדבקים בה' כו' חיים כולכם כו' דמשמע שבלתי [ה] דביקו' אינם נק' חיים אלא מתים, וכתיב לאהבה את ה' כי הוא חייך, וא"א לפרש דכי הוא חייך קאי על לאהבה [את ה'] כו' דהאהבה הזאת היא חייך, דא"כ הל"ל כי היא חייך ולמה אמר הוא [חייך] , ובודאי פשט המקרא הזה מובן לכל דכי הוא חייך נתינת טעם הוא, למה תאהוב לפי שהוא חייך, וא"כ י"ל מה צורך