ריב
בעז"ה ויגש תקע"ח לפ"ק
[זוהר דף ר"ה ע"א]
[זוהר דף ר"ה ע"א] ויגש אליו יהודה רבי אלעזר פתח כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך כו', אבל ת"ח כד ברא קוב"ה עלמא כל יומא ויומא עביד עבידתא כדקא חזי בכל יומא ויומא כמה דאצטריך כיון דאתא יומא שתיתאה ואצטריך למברא אדם אתי' אורייתא קמי' אמרה האי אדם דאת בעי למברי זמין הוא לארגזא קמך אלמלא לא תאריך רוגזך טב לי' דלא איתברי. אמר לה קוב"ה וכי למגנא איתקרינא ארך אפים אלא כולא באורייתא אתברי וכולא באוריית' אשתכלל בגין דעד לא ברא קוב"ה עלמא אתיין כל אתוון קמי' ועאלו כל חד וחד למפרע. עאלת אות תי"ו אמרה קמי' רעותיך למברי בי עלמא אמר לה לאו כו', כיוון דנחת כ"ף מעל כתרא אזדעזעו עלאי ותתאי כו' עד דאתקיים כולא באת בי"ת דאיהו סימן ברכה ובי' אשתכלל עלמא ואתברי. ואי תימא דאל"ף איהו רישא דכל אתוון יאות איהו אלא בגין דאתקרי בי' ארור כו', בגין דלא למיהב דוכתא לסט"א דאקרי ארור לא אתברי בי' עלמא ואשתכלל בבית עלמא ובי' אתברי כו', כי אברהם לא ידענו דהא אע"ג דבי' קיומא דעלמא לא אשתדל עלן כמה דאשתדל על ישמעאל דאמר לו ישמעאל יחי' לפניך. וישראל לא יכירנו בגין דכל ברכאן דאצטריך לברכא לבנוי כו' שבק להאי דרגא לברכא כולהו. אתה ה' אבינו כו'. פי' באת אות בי"ת ב' דבראשית כמ"ש בחכ' יבנה והנה כתיב חכמות כו' שיש ב' מיני חכמה חכ' בראש אור אבא דאצי' וחכ' בסוף הוא חכ' שבמל' דאצי' חכ' תתאה חכ' שבדיבור כמ"ש אבא יסד ברתא מצרף לחכ' שבחי' חכ' מצרף האותיות, שאותיות עצמן שרשם למעלה מבחי' חכ' רק כשירצו לדבר החכמה מצרף אותם איך לדבר, כמ"ש ה' אבנים בונות ק"ך בתים פי' אבנים הם אותיות אינו רק חמשה בונות ק"ך בתים דהיינו כשמצרף האותיות באופן זה ויהי' הדיבור ג"כ באופן [זה] וכשמצרף באופן אחר יהי' הדיבור באופן אחר, ויוכל לעשות מה' אותיות ק"ך מיני צירופים, ושרש הצירוף אינו מחכמה הגלוי' בהשגה אלא מחכ' הסתומה כי חכ' מאין תמצא שבחי' חכמה נמשך
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.