רו

פ' וישב תקע"ח לפ"ק

[זוהר וישב קפ"א ע"א]

ר"ש פתח אך אל הפרוכת לא יבוא כו', כד סהירא אתפגים כו' כדו כל אינון נשמתין דנפקין אע"ג דכולהו דכיין וכולהו קדישין כו' בכמה צעירין ובכמה כאיבין כו' ואילן איקרין יסורין של אהבה וצ"ל הענין שנשמות של צדיקים שנבראו בשעת פגימות הלבנה חייהם בצעירין וכאיבין ונקרא יסורין של אהבה, כמ"ש וישב יעקב וארז"ל ביקש לישב בשלוה וקפץ עליו רוגזו של יוסף, ונשמות של צדיקים שנולדו בשעת מילוי הלבנה חייהם בנחת ושלוה, וצ"ל תחילה ענין פגימות הלבנה כי פגימה משמע לשון חסרון והלא הלבנה בעצמה אינה נחסרה כלום רק שאור השמש אינו מאיר בה כי סיהרא לית לה מגרמה כלום, פי' שבעצמו' היא אור רק שאין בה כח להאיר על הארץ כ"א כשמקבלת מאור השמש, וזהו לית לה מגרמה כלום היינו שאין בה כח מצד עצמה להאיר על הארץ כ"א שמקבלת כו' ואיך שייך לקרות לשון פגימה כשאינה [מאירה] על הארץ כי הלא בעצם הלבנה אינה נחסר כלום רק מה שאינה מאירה למטה הוא מחמת שאינה מקבלת מאור השמש. והראי' לזה כי הרי אחר ב' וג' ימים כשמקבלת מאור השמש הרי היא מאירה למטה ואם הי' חסרון ופגם בעצם הלבנה לא הי' יכולה להאיר אף שמקבלת אח"כ מאור השמש, כמו למשל כח הראי' שבעין שאם איזה קלקול בעין כמו בדקין שבעין לדידן הוי מומא כו' אינו רואה בעין לעולם מחמת קלקול הכלי, ואם הי' הלבנה ג"כ נפגמה בעצם לא הי' מאירה לעולם כנ"ל במשל.

להבין זאת צריך להקדים מ"ש אך אל הפרוכת לא יבוא כו' כי מום בו כו', וצ"ל הענין מה שכהן בעל מום אסור לבוא למקדש ואע"פ שהוא חכם וצדיק רק אם הוא מחוסר אבר גשמי כמו אצבע כו' מפני שכל ההמשכת אלקות שעשה ע"י כהן ואם הוא בעל מום א"א להיות ע"י השראת אא"ס ב"ה וגם אין מקריבין קרבן בעל מום ע"ג המזבח מפני שא"א לו ליכלל בקדושה, אבל בכנס"י כתיב כולך יפה רעייתי ומום אין בך וכמארז"ל אפילו חגרת או סומא מ"מ כלה נאה וחסודה. להבין זה צריך להקדים עוד מארז"ל אתם קרוים אדם ואין אוה"ע קרוים