שצט

בעומקה שמתחדשי' שם מים חדשי' נק' מ"ח ולא מים זולתם גם לא מ"ע ולא מ"ת שנובע בארץ מן התהום וכ"ש הד' נהרות דג"ע שאינן מ"ח כלל רק אשר יצאו [מירושלים] (שרחוק מג"ע ט"ו מעלו') מעומק עפר קרקע המשכן, ונמצא שאין יתרון מ"ח הללו רק אשר יוצאי' מירושלים מעומק ארץ ויציאה זאת היינו בדרך עלי' והגבהה כמ"ש חציים אל הים הקדמוני שזהו בהעלא' וגם ילכו מ"ח הללו בדרך ירידה לים האחרון כניסוך המים בחג בניקבי השיתין שירד' עד התהום וכה"ג וע"כ המ"ח הללו כמו ממוצע לחבר מ"ע ומ"ת כנ"ל וד"ל. וראי' לזה שיש כח גדול במ"ח הללו שאינו אלא מצד הארץ דוקא הוא מ"ש ארץ לא שבעה מים הרי מ"ע דים נתמלא מהם כנ"ל והארץ לא תשבע מהם א"כ ודאי מזה הוראה גמורה שהארץ יש לה שרש גבוה יותר ממ"ע שמעל לרקיע עד שלא תשבע כלל [ממ"ע כו'] ובים נא' כמי"ם לי"ם מכסי' שתתמלא לפי שהארץ למעלה מים, ומ"ש לרוקע הארץ על המים וכן מ"ש לה' הארץ כו' על ימי' יסדה ועל נהרות כו' היינו לאחר שא' יקוו המים כו' הוא שיסד ארץ על המים אבל בשרשה ארץ למעלה מים וד"ל.

והנה להבין כל זה יש להקדים תחלה בענין הפלוגתא שבגמרא אם שמים קדמו לארץ או ארץ קדמה לשמי' כמ"ש ביום עשות ה' אלקי' ארץ ושמים הזכיר ב' שמו' דה' אלקי' משא"כ בשמים שקדמו לארץ א' רק בראשי' ברא אלקי' את השמים ואח"כ הארץ. וביאור הדברים משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא וסוף מעשה עבמ"ת כו' אך א"כ לא הי' כח הסוף יותר מן התחלה וכמשל מים העולי' למעלה שלא יעלו יותר ממקור חוצבם בראשית ירידתם כמ"ש בפרדס בענין או"י ואו"ח [ש] זהו ענין נעוץ סופן בתחלתן לבד כו' אבל מאין יוכל להיות שסוף מעשה תחלה למחשבה הקדומ' וכן ארץ קדמ' לשמי' כו', אלא צריך לומר שיש ב' מדריגו' א' או"י ואו"ח תחלה וסוף דנעוץ כו' והב' למעלה משניהם והוא ארץ שקדמ' כו', וכמ"כ יובן במ"ע ומים תחתוני' הנ"ל שנק' יה"ק ויה"א שהוא [עמ"ר] ועמ"ת שהכל בבחי' א"ס למעלה ולמטה גם בזה יש כח בממוצע שהוא במ"ח הנ"ל en.en.לחברם לפי שעולה על שניהם יחד ודוקא מארץ כו'.