שצז

ב"ה וכמ"ש ויפח באפיו [נ"ח] מאן דנפח כו' והיינו מבחי' פנימי' חכ' הקדומ' שבעצמו' שע"ז נאמ' והחכמ' מאין תמצא פי' מאי"ן העצמיו' תמצא [ב] בחי' יש (וע"כ בכלל נק' גם א"ק אדם דבריאה י"ש מאי"ן כו'), והיינו כאשר הנשמ' הכללי' דאדה"ר נמצאת בבחי' יש בגופו ה"ז מאי"ן לי"ש ממש וטרם בואה בגוף היתה כלולה ומתאחדת בבחי' אי"ן העצמי' ממש, [ו] ירידתה אינו לצורך עצמה כלל כ"א שתהי' צורה לחומר הגוף דאדה"ר לתקנו והוא להמתיק הדינין לעשו' מי"ש אין כידוע, ונמצא שביטול הגוף לאור הנשמ' זהו היפך מי"ש לאי"ן ויריד' הנשמ' בגוף להפוך מי"ש לאי"ן הוא בא מאי"ן לי"ש, ואע"פ שלא הי' בגופו של אדה"ר שום רע וגסו' כלל כנ"ל מ"מ נק' בשם יש וחומר עכ"פ רק שהוא חומר טהור וקדוש כקדושת קרקע המשכן כו', ובדוגמא זאת יהי' [בתחה"מ ד] לע"ל שישכון אור האלקי דנשמו' בגופי' טהורי' ויחי' מחי' אור עולם שזהו ג"כ בבחי' אין ויש בחומר וצורה כנ"ל. וזהו ג"כ ענין מים חיים באפר הפרה דהנה זה האפר הוא חומר פשוט אחר כלו' כל ההרכבה דגבו' קשו' דק"נ לגמרי כנ"ל, שזהו כענין תכלית טהרת הטומאה שיהי' בתח"ה דלע"ל וכגוף טהור דאדה"ר שאין זה רק כ[מו] חומר טוב לקבל הצורה כך צריך שיותן מים חיים על אפר זה לאחר שיצא ממנו כל ההרכבה הרע כו', וענין המים חיים הללו היינו בחי' המשכות בחי' מים עליוני' דאור ח"ע שמאי"ן העצמי ממש תמצא כנ"ל בנשמ' אדה"ר ממש [עד] שמים [חיים] הללו הן כמו צורה פשוטה לחומר פשוט דאפר פרה ואז דוקא יש בכחו לטהר טמאי' שזהו ממש ענין תח"ה דלע"ל וכמשי"ת בע"ה).

וביאור שרש ענין מים חיים דוקא הנה ידוע בענין לרוקע הארץ על המים דמי התהום הן תחת הארץ והן שירדו מלמעלה למטה כשגער בהן וא' יקוו המים כו' כמ"ש במ"א באריכו', והנה לכאורה אין הפרש בעצם בין מ"ע למ"ת מאחר שלא הובדלו רק ע"י הרקיע לבד כמ"ש יהי רקיע כו', וגם אם ירדו מ"ת עוד למטה מתחת לארץ ע"י גערה בנזיפה מ"מ לא הורע כוחם כאשר הי' בתחלה מעל השמים מעורבי' במ"ע, שהרי א' ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים חציי' אל הים