שצא
שמצד עצמו, כ"א אשר ניתן ממילא, והיינו עטרה שעטרה לו אמ"ו שהן כנ"י באמרם נעשה שהוא בחי' אין העצמי והאמיתי כו' (דבחי' יחידה שהוא כלי לבחי' יחיד מרומם לבדו כו' [שאין זה כלל בזלע"ז כו'] ), ומזה בא העוה"ב להיו' נחי' לפניו ממש בי"ש מורגש גמור ולא בחלק ס"ד לבד אלא כולו ג"ס ואין בו שום שמץ גסו' כלל אדרבה תכל[ית] האין האמיתי כו', ונמצא תכלי' האי"ן מתייחד עם תכלי' הי"ש והיו לאחדי' ממש, משא"כ עתה דיחיינו מיומיי"ם ד[חו"ב] לבד במקורם של הב' מזלו' דאי"ן וי"ש שבא בהמשכה שצריך שיהי' הי"ש רק שמינית שבשמינית, ועיני"ו למטה לעשו' בלב בחי' ביטול הי"ש לאי"ן ע"י ח"ע כו' (וזהו דגואל ראשון הוא משה עני"ו מא"ד תכלי' האי"ן היינו גואל אחרון דמשיח שיאיר בו מהתנשאו' די"ש האמיתי דוקא). ובזה יובן מ"ש במ"א בענין לבו למעלה, למעלה ממש בעצמו' ד[א] א"ס במהותו ולא במציאו' התפשטות [בכח"ב] כו' ועיניו למטה בעי"ן דח"ע מאי"ן דח"ע ביח"ע ויח"ת כו' עד בחי' אין האמיתי. וזה א' בעיניו למטה בתכלי' האי"ן ומ"ה כענוה דמשה כו' הוא עושה לבו למעלה לידבק במהו"ע ממש, ודוקא כשעיניו למטה לעשו' מחושך דנה"ב לאי"ן עד שמשיג תמיד בעיני בשר ממש כאתה הראתה דמ"ת ולע"ל כו' אז לבו למעלה ממש, ולא שיהי' לבו למעלה קודם שעיניו למטה ממש, שלא יסתיר לו חומר גופו כלל וכמו לע"ל שנא' ונחי' לפניו ממש בי"ש מורגש ובלי הסתר פנים כלל וכלל כנ"ל, וכמו ומבשרי אחז' אלו"ה מבשר"י ממש אחז' ואין בזה הסתר כלל, וזהו תכלי' השלימו' דלע"ל בתחה"מ ועוה"ב שנא' להנחיל אוהב"י י"ש דוקא כו' וד"ל.
בע"ה שבת פ' ויקרא שנתקפ"ה
ואחר כל הנ"ל יתורץ ענין הנ"ל בענין רו"ש דק"ש ותפלה ותו' בב' מיני עבודה הנ"ל הכלולי' בענין דו"ר ורו"ד הנ"ל בפי' הן ירא[ת ה'] היא חכמ' באריכו',
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.