שצ

מאין תמצא שלא נחלק לל"ב נ"ח עדיין והב' אין דחכמ' שנמשך לל"ב נ"ח, כך בי"ש דבינה ב' מדרגו' א' שנמשך מאין דחכ' לבינה שבא בהשגה ומשם לל"ב ונק' שמיני' כו' והב' י"ש העצמי' שקודם לאי"ן דחכמ', וז"ש להנחיל אוהבי י"ש דג"ע ועוה"ב ששרשן למעלה מב' מזלות דאין ויש דחו"ב הנ"ל, וזהו ב"פ קנה דחכ' ובינה גימט' יש כו', וע"כ במעט יש דחלק שמיני שבשמיני' דבינה לבא ברצוא הנ"ל הרי עולה למקורו בי"ש העצמי דאי"ן דחכ' משם נמשך וזהו הב"ן [ב] חכמ' שלמעלה [מ] חכמ' ולכך מעטרא לי' שהוא נעשה בחי' כתר דחכמ' כנ"ל, אבל בחלק ס"ג נעשה בחי' י"ש דבינה שהוא בס"ג שמקבל מע"ב דחכמ' שמזה נמשך היש גמור כו' וד"ל. וזהו שא' לבו למעלה בבחי' רץ לבך שהוא הישות שבבינה עולה לשרשו דוקא שלמעלה מן הל"ב דנ"ח ע"כ מעטרא לי' כו', ומה שהביטול דיש גורם אי"ן דח"ע כנ"ל זהו בא ממה שלבו למעלה דוקא כמו שח"ע נמשך מי"ש לאי"ן שהוא מקור להמשכה דחכ' מאין לי"ש בבינה כו' וד"ל.

(ובזה יובן ג"כ מ"ש ויקח המן את הלבוש ואת הסוס, דסו"ס ב"פ ג"ס דבחי' התנשאו' דלבוש מל' דקדוש' באה אחר האין דח"ע דוקא שזהו י"ש דמלוכה התנשאו' אלקי' [גיאות] לבש אשר לבש בו המלך מרומם לבדו והוא התנשאו' העצמי' בחי' י"ש האמיתי, וזהו אשר אהי' כו' בבחי' בינה דעוה"ב י"ש האמיתי כידוע בפי' עד יעבור סתם ופי' ימלוך לע"ו וכפי' ונחי' לפניו ממש כו', וזהו סו"ס ב"פ ג"ס ס"ג דבינה שיורד בו בחי' התנשאו' הזאת העצמי' שלמעלה מעלה עד אין קץ להיות בבחי' יש כמו ב"פ י"ש גי' תר"ך דכת"ר, וזהו שניתן ממילא כת"ר מל' בראש"ו וקאי על הסו"ס שרכב עליו המלך כמו במ"ת דכתיב כי תרכב על סוסיך [שכלולילם ב] סו"ס אחד שהי' מעין עוה"ב ממש, אבל בחי' המן דקדוש' שהוא ס"ג דבינה גם במקורה בי"ש שקדם לאין אינו מגיע ליש האמיתי