שפט
ל"ב נ"ח, והן ד' חדרי' שבמוח שכל א' [נחלק] לח', וחפ"ח הוא ס"ד, כי לבנ"ח מתפשטי' בלב ונק' ל"ב שבילי' כו' שבדע' העליון חדרי' דמוח ימלאון ומתפשטי' ע"י ד"ת בלב ג"כ לל"ב וב"פ ל"ב [הוא] ס"ד, ונמצא הגסו' שבלב כאשר הוא חלק ס"ד לבד מכללו' המוח והלב מעטרא לי' כו', כי כאשר הלב בטל לגמרי לגבי הביטול דאין שבמוח החכ' הנ"ל לא יהי' לו חוזק כלל בנפש שלא יגבה לבו לעבוד ה' כלל כו', מצד עוצם השפלו' לומר מי אנכי כו' כמו וינועו כו', אך מעט הגבהת הלב יועיל לת[וקף] אור דכח מ"ה דוקא להיו' בבחי' כתר ועטר' לה כו', ועוד כדי שיהי' חיבור ללב בחלל הימני דרוח החיים עם מוח החכמ' בבחי' אין דוקא א"א כ"א ע"י התנשאו' דלב מעט בגסו' שבחלל השמאלי, וזהו ע"י שמיני שבשמינית דבינה לבא בעלי' דוקא דרוח אייתי רוח ברו"ש דוקא שאז מתחבר כח מ"ה דמוח החכמ' בחלל ימיני דרוח החיים כו' וד"ל. אך יותר מזה הוא גסו' וי"ש דלב שאינו מועיל אח"כ ביטול ואי"ן דנשמ' שבמוח בלב כלל אע"פ שאי"ן דחכמ' הרבה יותר מישות שבלב וגם אין הישו' רק בהתפעלו' רצוא דבינה לבא הנ"ל וד"ל.
אמנם לכאורה זהו פלא גדול מאד אדרבא לכאורה כל שהביטול דישו' בלב יותר [יותר] יומשך מאי"ן דחכמ' וכמ"ש בלב כל חכ"ם ל"ב דוקא בענוה ושפלו' [יתירה נתתי] ח"ע יותר כענוה דמשה כנ"ל ומה יועיל מעט הגסו' לעשו' עטרת דח"ע אם הוא היפוכו, ועוד למה בחלק ס"ג יזיק לאור רב דביטול דאין כו'. אך ידוע דחו"ב שנק' אי"ן וי"ש שניהם ממקור א' נובעי' והיינו מקור של קנ"ה חכמה קנה בינה ב' מזלות דנוצ"ר ונק"ה כו', וכידוע בענין רואי' את הנשמע כו' שזהו ענין הב"ן בחכמ' וחכם בבינה, דכמו שיש ב' מיני אי"ן א' אי"ן בעצם קודם שהחכמ'
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.