שפז

ביותר כמו בסיבת תאוה לאהבה רעה שהוא להמשיך לעצמו (צו זיך) ולמלאו' תאו' לבו דוקא, ובכעס על המונע תאותו ג"כ בהרגשה זו עצמ' תליא וכן בהתגברו' [מדת] הנצחון ומד[ת] ההתפארו' רק מצד עוצם כח ההרגש עצמו ביותר הן באין כנ"ל וד"ל (וראי' לכל זה ממה שאנו רואי' במקום שיש הפשטת הרגש עצמו לגמרי מכל וכל יפול מכל תאו' וכעס ונצחון כו', כמו בעת צרת נפשו [או] ביסורי מות או כמו במלחמ' וכה"ג שאינו מרגיש עצמו אז כלל וכל[ל] אין בו כח להתמשך לתאו' וחמדה כלל ולא יכעוס על העובר רצונו [כלל] גם שיג[י] ע לנקוד' לבו מאד כו'. או להיפך בעת רוממו' נפשו בעונג רב ונפלא מאד שהוא מגיע בעצם נקו' נפשו כמו בעת חתונת בנו או איזה בשורה נפלא וכמו מן גדולה יתירה או חכמ' עמוקה ביותר שאז יהי' ג"כ בהפשט' עצמו ביותר עד שכל תאוה ימאס ויעבור על כל מדותיו לגמרי מכל וכל כו' וד"ל, ואין זה מצד הגסו' דאדרב' מצד הגסו' רוח וגובה לבו יתמשך לכל דבר תאוה וכעס רציחה יותר כמו בהמן שא' וכל זה איננו שוה לי כו' משום דמרדכי לא קם ולא זע ממנו שזהו לנגד נקו' גסו' רוחו הי' חפץ להשמיד [את] כל היהודי' כו', רק בעונג שהוא מרומם הנפש לבחי' אין בהעדר הרגש עצמו עד שיקבל באהבה השונא ויעשה עמו רב טוב ויפזר כל הונו וכה"ג בהפקירו' לגמרי כו'). והנה לזה הטעם נק' עמלק ראשית גוים ששרשו בדעת דעורף שהוא בחי' התוקף בהרגשת עצמו דוקא בלי יזוז ממקומו כלל (בל"א שטארקייט), וזהו מי שלבו קשה כאבן בל יפול משום דבר אלקי והוא בחי' מקיף לז' מדו' הרעו' כמו נוגע ואינו נוגע שאינו נמנה בז' מדו' והוא שרש עצמי להם כנ"ל, והוא הנק' ישו"ת וגסו"ת שאין בו ביטול עצמו והזזה ממקומו לעולם מטעם הנ"ל, וזהו שעמלק הי' לו חוצפה ועזות [ללחום] בישראל הגם ששמע כל האותו' כי לא נפל לבו מכל גילוי אור אלקי כלל, וזה ישנו בכל איש שנק' בחי' טמטו"ם הל"ב שלא יפול לבו ולא יזוז כלל מכל [גילוי] אור אלקי המתגלה במוחו כו' כידוע, וזה נפל בשבה"כ ראשונה והוא מלך בלע בן בעור שהוא בחי' en.הדעת דקליפ' כמו [כ] בלע את הקדש וכמ"ש במ"א.

והנה זה ימצא גם בסט' דקדוש' והוא בחי' המ"ן דקדושה לאחר הבירור כמו ויגבה לבו בדרכי ה' שגם בדרכי ה' ממש יש בחי' ישו"ת וגסו' שנק' גבהות הלב ממש אך שהוא בסט' דקדוש' האלקי', וזהו ממש כמו התוקף ההרגש בעצמו הנ"ל כך תוקף לבו בסט' האלקי' בהגבה' ה' והתנשאו' בלי יזוז כלל, וזהו