שפה

נשמה שבמוח אינו בבחי' אי"ן בעצם רק בצמצום גדול, ע"כ עושה י"ש בהשגת"ו רק ההשגת שכל מצד עצמו כאו' אין לי כו' והוא הגריעותא דמאי"ן ליש הנ"ל וגריעו' הגוף שעושה תרתי לריעותא הנ"ל וד"ל. וכמ"כ בעבודה דתו' וק"ש ששוב קדם לרצוא כנ"ל, יש תרתי לריעות' מצד ששמיע"ה דבינה דנשמה בק"ש אינו עושה בחי' ביטול דרצוא שבלב בואהבת כלל ממילא יהי' יש גדול בעוסק בתו' ואו' אין לי אלא כו' כנ"ל וד"ל. ונמצא יש ריחוק ערך מדריג' בדילוג גדול כמעט מן הקצה לקצה בב' מיני עבודה הנ"ל בין כשהם תרתי למעליותא שהרו"ש דב' רחימו' הנ"ל בתכלי' האמיתי דממילא ודאי תפלתו ותורתו ביראה עילא' ותתא' בתכלי' כמו לר"י הנשיא שתורתו אומנתו כנ"ל ותפילתו ברחב"ד שנחש כרוך כו' וכה"ג, ובין תכלית השקר בעוסק בתו' של"ש רק או' אין לי כו' ובתפלה וק"ש בפיו ושפתיו וכבד לבו רחוק כו', מאחר שאין בו התפעלו' אהבה ברצוא כלל ולא בחי' שוב דבינה לבא כלל רק מרחוק מאד ה' נראה לו, ועושה זה ליש נפרד לעצמו כנ"ל היפך גמור מבחי' מ"ה האמיתי דאין ויש בחו"ב הנ"ל וכמ"ש בביטול היש דיראה תתא' ע"י ירידה דמ"ה למטה כנ"ל שגבוה יותר כנ"ל, ונמצא תלוי הכל בנשמה קדושה ביותר וגוף טהור ביותר דטהרת הלב מביאה לקדושת הנשמ' en.וקדושה דנשמה עושה לטהרת הלב והכל א' כמובן מכל הנ"ל וד"ל.

יום א' ט"ז אדר תקפ"ה שקלאב

אך הנה אמרז"ל המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה דוקא ומבואר ענין זה המא' במ"ש במ"א על ענין המא' המן מן התורה מנין שנא' המן העץ כו' להיו' שקליפ' עמלק נק' ראשי' גוים והוא בחי' תמצית הז' מדו' רעו' דז' אומו' מפני שהוא שרש בחי' עה"ד וע"כ נק' ראשית לגוים בחי' מקיף נוגע ואינו נוגע ע"כ אינו נמנה עמהם. והענין הוא כי המדה הרעה כמו התאוה והחמדה הרעה שהוא אהבה רעה לא הי' בה רע וקיום וחיו' כ"כ כ"א מצד בחי' עוצם ההרגשה שיש