שפג

וזה שלא לפי הסדר שהשוב יקדים לרצוא כו'. אלא צ"ל דשני מיני עבודה הם א' בשוב שקודם לרצוא ויש בזה ב' מדריגו' הנ"ל בהמשכה דאי"ן ליש א' אהבה שבשכל בעונג מורגש באמרו שמ"ע ישראל למס"נ באח"ד כפי השגתו כמו ר"ע הי' מאריך באחד כו' שזה גורם העלא' דואהבת והן בחי' רחימו' הנ"ל, והב' במצות ת"ת דודברת בם שהוא המשכה דמ"ה העליון בדיבור בד"ת בחיצוני' הביטול רק להיו' כלי לדבר ה' שמדבר כידוע, ועבודה הב' ברצוא שקודם לשוב והיינו בב' מדריגו' דביטול הי"ש לאי"ן הנ"ל והיינו פסד"ז שקודם ק"ש בהתפעלו' המלאכי' בבחי' רצוא שבלב כמ"ש והחיות רצוא כו' ומעורר המשכה דאי"ן לי"ש בבינה בשמ"ע ישראל בחי' אהבות הנ"ל, והב' ביטול חיצוני בהכנעה שפלו' בעמידה דתפלה כשאו' אד' שפתי תפתח כמו אין מלה בלשוני כו' וכעומד לפני מלך מרומם כנ"ל בביטול העצמו' וכרבא דפכר ידי' ומצלי כו', כשכורע בברוך שגורם המשכה דמ"ה העליון להיו' בבחי' ביטול בפנימי' עד שאינו במציאו' ברתת en.ובאימה כו' וכידוע דהשתחווא' דש"ע בבחי' אצי' ממש וד"ל.

ובזה יתורץ הנ"ל דמצות ת"ת הוא שוב לרצוא דתפלה בשמ"ע דוקא שהי' בדרך העלא' דביטול הי"ש בחיצוני' להמשיך מ"ה העליון, ומהו המשכת מ"ה העליון להיות בביטול פנימי כנ"ל זהו מצות ת"ת שאחר התפלה דש"ע דוקא שהוא בחי' המשכה דמ"ה העליון שיורד בד"ת שמדבר והוא ממילא בביטול פנימי כענין שכינה מדברת מתוך גרונו כו' וכרב יהוד' וכו', וע"כ מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה דוקא שזהו המכוון העיקר דתפלה שיהי' נמשך מבחי' מ"ה דח"ע כמו מלך שמתגלה וכמ"ת כו' כנ"ל, אבל אינו פטור מן הק"ש שהוא בחי' השוב דאין ליש בבינה למס"נ באחד אחר בחי' הרצוא דאוי"ר שבלב גם במי שתורתו אומנתו, וזהו פשט הי"א דאו' אין לי אלא תורה בביטול חיצוני שנעשה ביטול פנימי ע"י בחי' המשכה דמ"ה דח"ע מלמעלה למטה בלי רצוא ושוב דב' רחימו' הנ"ל, שאז אפי' תורה אין לו פי' שאין מ"ה דתורה מתלבש בנפשו גם בביטול חיצוני דירא' תתאה מאחר שלא עלה נשמתו בבחי' רו"ש דב' רחימו' הנ"ל איך ישכון יו"ד עילא' בדילוג גדול בה"א תתאה כו', וזהו מפני שאו' אין לי אלא תורה דהיינו שלא יחפוץ בתבונה דבינה לב"א כלל, רק התורה כמו שהיא בבחי' מ"ה העליון שישכון