שפא

דחכ' כו', וז"ש הן יראת ה' היא חכ' ממש דדחילו תתאה דוקא עולה בדחילו עילאה יראה עילאה דמ"ה בעצם שלמעלה גם מהתפעלות רחימו עילאה דבינה הנ"ל וד"ל (וראי' לזה הוא מה שאנו מוצאי' שעיקר בחי' הכלי להשראת אור העליון דמ"ה ואי"ן דח"ע הוא דוקא בשפלות וענוה יתירה דמ"ה שלמטה בביטול היש לבד שזהו הכנעה פשוטה וכמו שא' יהיב חכמתא לחכימי"ן, והיינו מפני שאינו נותן בחי' ח"ע רק לחכימי' בביטול היש וגסות פשוטה וכמו ונפשי כעפר לכל ממש אז פתח לבי בתורתך שלא תמצא החכמ' בגסי הרוח, וכמו שאמרו לא בים היא במי שמרחיב דעתו עלי' כים כו', וזהו עיקר הטעם שנמשך פנימי' ח"ע למשה יותר מכל האדם כו' לפי שהי' עניו יותר מכל האדם כו' כידוע, וזהו הטעם בענין דרבא יתיב באימתא ופתח בשמעתתא כו', וכן במ"ת שאמרו נעשה בקבלת עומ"ש זכו לקבל פב"פ כו' שזהו ענין מה להלן כו'). ונמצא שזהו דוקא בחי' העלאה וביטול שגורם המשכה עליונה דמ"ה העליון אשר אין ביכולת בחי' העלאה דרצוא שבלב להמשיך כלל כנ"ל והוא דוקא עוצם ההכנעה והשפלות, או בקעמ"ש כנ"ל וד"ל. והטעם האמיתי לזה היינו לפי שכל אור היותר עליון לא יומשך כ"א בדבר השפל ביותר וכמו כי רם ה' ושפל יראה כו' (שזהו עמ"ר ועמ"ת ששקולין במשקל א' ממש כידוע), ועד"מ המלך המרומם ביותר א"א להגיע לפניו בשום צד קירוב אהבה כו' רק בביטול היש ביותר כמו באימה ורתת כו' או רק בביטול העצמות לבד, היינו שלא יתפס מקום כלל כזבוב כו', וכן עד"מ תלמיד לפני רבו כל שצריך לקבל אור שכל וחכ' גבוה ביותר צריך לבא בעצמו בביטול הישות ביותר וכמו שא' כל תלמיד שאין שפתיו נוטפות כו', וכשאינו מקבל חכמ' גבוה כ"כ אינו בביטול היש כ"כ וכ"ש כשאינו יושב לפני רבו ללמוד, וכך הי' במ"ת שעל כל דיבור פרחה נשמתן לפי שהיו מקבלי' מאור פני ח"ע כו', וכן