שסד

לעילא כמ"ש ואנכי אסתי"ר פנ"י ביום ההוא וכן אלכה אשובה אל מקומי העצמי דאין העולם מקומו ולית מאן דתפיס בי' כו', וכנ"י ירדה למטה ביותר עד היכלו' דק"נ וכמ"ש ובפשעיכם שולח"ה אמכ"ם דאתתא אתתרכא מבעלה כו' כידוע, והיינו שאו' מי יתנך כאח לי שיוחזרו כנ"י פב"פ כמ"ש השיבנו ה' אליך, חדש ימינ"ו כקדם כו' דמה שעכשיו יש יחוד זו"נ או או"א באמצעו' המצו' או ג' תפלו' וג' מועדי' בכלל ובכל שבת אינו רק בבחי' אב"א ולא פב"פ כידוע, וזהו שמבקשי' השיבנו כו' וכמו את פניך ה' אבקש להחזירם ביחוד פב"פ כו', היפך מבזמן בהמ"ק שהיו הכרובי' פניהם איש אל אחיו ומכ"ש במ"ת דבאור פני"ך נתת לנו כו', ולזה אומרת כנ"י שיש לה תקוה גם בזמן הגלות להיות כא"ח לי כמו במ"ת ובזמן בהמ"ק ע"י הכרובי' והוא במ"ש יונק שדי אמי אנהגך כו' שזהו ע"י מצות ת"ת דוקא ובתשבע"פ דוקא, דהנה ארז"ל משחרב בהמ"ק אין להקדב"ה בעולמו רק ד"א של הלכה בלבד, דקדקו לומר ד"א של הלכה דוקא להיות שאנו או' ודבריו חיים וקיימי' שכל י' הדברות כמו שנאמרו בסיני חיים וקיימי' גם עתה להאיר בדבר ה' שהוא ההלכה שבתושבע"פ דוקא, כי הנה ידוע דאוריי' מח"ע נפק' היינו מח"ע דאור אבא בחי' שם מ"ה דא"ק כנ"ל כמו שהי' במ"ת דחכמ' אד"ם העליון תאי"ר פני"ו בשעה שדיבר י' הדברו', וכמ"כ עתה מאירי' אותיו' דתשב"כ באור פנים העליוני' דח"ע דאד"ם העליון לכל איש מישראל שקורא בתורה כמו שישראל קיבלו כל דיבור ודיבור בזמן מ"ת ממש, מאחר שדברי"ו חיי"ם וקיימי' לעד בכל דור ובכל זמן כו' ולזה אנו אומרי' באור פניך נתת כו' ומברכי' נות"ן התורה ל' הוה שגם עתה באור פניך נותן כו', וע"כ אמרו מה להלן באימה וירא' ורתת כו' כך עתה ממש יוכל להיו' אותה האימה וירא' ורתת שהי' בזמן מ"ת ממש, וידוע