שסא

השלום במרומיו בין מיכאל וגבריאל דגם שהמה ב' הפכי' בתכלית זה שר של אש וזה שר של מים ואין מכבי' זא"ז כלל מפני שמתכללי' זה מזה והיו לאחדי' ממש, וכן למעלה בבחי' האצי' מתכללי' חו"ג דאצי' אור החסד מאיר בכלי הגבו' ואור הגבו' בכלי החסד כו' כידוע בענין שם מ"ב דק"ש כו', וזהו רק ע"י שם מ"ה שמחבר כל ב' הפכי' וכמו עד"מ ב' שרים גדולים בתכלית והן ב' הפכי' בתכלית כאשר יבאו לפני המלך שרם ומתנשא על שניהם כל א' מתבטל וניזוז ממקומו ע"כ יוכלו להתאחד יחד כאילו לא הי' ביניהם פירוד כלל, והוא רק מצד בחי' הביטול שנק' מ"ה כו' וכמו האחדו' וחיבור שימצא בבנ"א שפלי' ונמוכי רוח כו' כנ"ל (וכן ב' תלמידי' חלוקי' בדיעותיהם לב' הפכי' כאשר יבאו לפני רבם מפני שמתבטלי' שניהם מדעתם יתאחדו וישמעו לדעת רבם כו'), לפי שבחי' מ"ה הוא בחי' האי"ן היפך הישות לגמרי דהיינו שהוא בהעדר הרגשת עצמו מכל וכל כמ"ש ונחנו מ"ה כו' הוא ע"י בחי' מ"ה זה בא סיבת האחדו' והחיבור וההתכללו' גם בב' הפכי' ממש כנ"ל. משא"כ בחי' אורו' דתוהו הוא בבחי' שם ב"ן שהוא כמו המלוכה שהיא בחי' יש לעצמו אנא אמלוך כנ"ל אין להם אחדו' וחיבור כלל (כאש en.ומים שא"א שיתחברו כלל, משא"כ בבחי' התיקון א' טרף אש ומים ובללן כו').

ובכל זה יובן ענין המא' דלעיל במ"ש עד דלא הוה מתקלא, פי' מתקלא הוא בחי' שם מ"ה מקור התיקון (כקו המאזנים ששוקל במשקל לא יכריע הא' על זולתו אלא מתכללי' כא' והוא בחי' קו המדה כו') שעושה בחי' ההתכללו' ואחדו' וחיבור להיו' כל א' כלול מהיפוכו המנגדו במשקל שוה כו' (כמו איה סופר איה שוקל כו'), לא הוו משגחי' אפין באפין פי' בבחי' התוהו שקודם לבחי' התיקון לא הוו כו' שלא הי' אז בחי' יחודי' עליוני' בע"ס פב"פ בכל ב' הפכי' דחו"ג או בבחי' משפיע ומקבל, משום דהיחוד פב"פ מורה עוצם בחי' האחדות וההתכללו' זה בזה בפנימי' שלהם דוקא שאין זה רק ע"י בחי' שם מ"ה דחכמה דוקא מטעם כל הנ"ל, אבל עד דלא הוה בחי' מתקל"א זה לא הוו משגחי' פב"פ רק בבחי' אב"א דהיינו שלא הי' היחוד וחיבור בב' הפכי' דחו"ג או משפיע ומקבל עו"ע רק בבחי' החיצוניו' ואחוריי' שלהם בלבד ולא הוו משגחי' אפי' באפין פב"פ כלל, וזהו עד"מ ב' מלכי' גדולי' שא"א שיתחברו ויתאחדו יחד בבחי' הפנימי' שלהם שנק פב"פ מצד שכל א' נבדל ביש ודבר בפ"ע רק בבחי' חיצוניו' ידבר עם זולתו מן השפה ולחוץ לצאת י"ח בלבד כו', משא"כ באחדו' האמיתי כאשר יתחברו מצד שמקבלי'