שס

הימנו או היפוכו דוקא כענין נוחי' זה לזה כו' וכמשה שא' ת"ר אלף אשר אנכ"י בקרבו שזהו הראש מקבל מן הרג"ל מפני שהי' עני"ו מכל כו' כמ"ש ונחנו מ"ה, וכן ע' נפש דיעקב מתכללי' בד' מחנו' כאיש א' והיפך ע' אוה"ע ענפין מתפרדין כו' להיו' שזה מבחי' התוהו דעשו איש אדו"ם ויעקב מבחי' התיקון, והב' עניני' en.הנ"ל נכללו בכללו' ענין התוהו ותיקון שזהו בחי' מ"ה וב"ן כמשי"ת וד"ל).

וזהו כל עיקר בחי' התוהו והתיקון למעלה בהיות ידוע דכל בחי' התוהו הוא בבחי' ב"ן דכל מלוכה הוא בבחי' שם ב"ן ובז' מלכי' כתי' וימלו"ך כו' שזהו בחי' יש ודבר מה דוקא והוא הסיבה שאינו יכול לסבול איזה דבר ויש זולתו כלל כמשל הנ"ל בב' מלכי' ושרי' (או בענין הב' הנ"ל שמצד השלימות בעצמו שלא ירצה לקבל מזולתו, והכל א' כנ"ל), וע"כ בחי' אורו' דעולם התוהו הן זת"ז דוקא כנ"ל (והוא מ"ש בע"ח דאורו' דתוהו תקיפי' וחזקי' ביותר עד שלא יכלו הכלים לסבול האור כו' וכמ"ש במ"א בענין המא' דאל יהא אדם קשה כארז אלא רך כקנה כו', והוא ענין טעם שלישי לענין ההפרש בין בחי' התוהו והתיקון דהיינו מפני שהתוקף והקושי כארז בלי ינוע לרוח היום מורה על היות העדר ההכנעה והביטול בעצמו כלל וכלל רק עומד בתקפו ובמעמדו במדותיו ושכלו ורצונו בלי יזוז ממקומו להיפוכו כלל, וההיפך הרכות כקנה שינוע לרוח היום מורה על בחי' הביטול וההכנעה במדו' שבלב ושכל ורצון להכלל בהיפוכו המנגדו בקל מאד כו', והכל עולה לענין א' שהוא בחי' האי"ן ומ"ה דתיקון או להיפך בחי' הישו' וגסות, וכן בהפרש שבין השלימות והחסרון ושפלות הנ"ל דכל ג' אלה העניני' המכוון מהם א' הוא רק משוני' בלשון כו'), אבל בחי' התיקון הרי הע"ס כלולי' זע"ז בתכלית שיש להם אחדו' וחיבור עד מבלי שימצא ראש וסוף (דהראש מקבל מן הסוף שאין שלימו' לא' בלא זולתו) משא"כ בחי' אורו' דתוהו נק' ענפי' מתפרדי' כו'). וזהו ההפרש בין בחי' מ"ה לבחי' ב"ן, דהנה אד"ם גי' מ"ה הוא בחי' התיקון כידוע (וכן האדמה וארץ כנ"ל) והיינו בחי' שם מ"ה מלגיו דאיהו ארח כל האצי' כידוע) והיינו כל סיבת בחי' האחדו' וחיבור הע"ס דתיקון הוא ע"י שם מ"ה דוקא שזהו בחי' האי"ן וביטו"ל דמ"ה שמצד שיש בחי' שם מ"ה זה בכל אור מתכלל הוא בהיפוכו המנגדו (מטעם ג' משלי' הנ"ל שעולין לענין א' כנ"ל), וכענין עושה