שנט

מתכלל בדעת זולתו ההפכי שזה מכח מ"ה דחכמ' יותר ובני בבל להיפך שסותר לחבירו ועומד בדעתו לנגד דעת חבירו ההפכי כו', וכך כל ענין של פירוד ומחלוקת או שלום ואחדות הכל תלוי באופן הישות או האי"ן ומ"ה כו' שיש אנשי מקום ששונאי' זא"ז ומרבי' מחלוקת תמיד מצד ישותם וגסותם כל א' רוצה להשתרר על זולתו ויש מקום להיפך שנכנעי' זה לזה כו' וד"ל). (ובמ"א מבואר שמלבד ענין הישו"ת והאי"ן יש טעם אחר לענין הפירוד או האחדות והוא כמו באנשי סדום ששרשם הי' מבחי' התוהו ע"כ אמרו שלי שלי שלך שלך שהוא מד"ת סדו"ם, דהיינו שכל א' רוצה להיות בבחי' השלימות בפ"ע בלתי יצטרך לקבל שפעו מזולתו כלל כי זה שצריך לקבל מזולתו הוא מצד שנחסר לו בעצם שלא יוכל להשלימו כ"א ע"י זולתו שיש בו אותו הדבר מה שאין בו ואין זה בחי' שלימות כידוע, וע"כ הי' מדתם לו' שלי שלי שלא ישפיע לזולתו כלל וגם זולתו לא ישפיע לו, ושלך שלך כי הי' ארצם מובדל מכל ארצות בלתי צריכי' לקבל שום טובה בפרנסה מארץ נכרי' ולא שאר חסד מאיש נכרי וכן ביניהם לא הי' צריכי' זה לזה כלל כו', אבל ה' בחכ"מ' יס"ד ארץ שכל הארץ היא בבחי' התיקון דחכמה שהוא היפך זה ממש והוא שיקבל כל אקלי"ם שפע פרנס' מארץ זולתו וזהו עיקר המסחור כידוע, ונמצא כל ארץ מקבל מזולתה ומשפיע לזולתה, וזהו ואגודת"ו על ארץ יסדה כאגוד"ה זו שבין הכל כא' חשוב ואין לחלק א' שלימות בלי זולתו וכמו איברי האדם שמתכללי' זע"ז ואין לא' שלימות כלל בלי יקבל חסרונו מזולתו שכולם יש בהן חסרון ששלימותו מקבל מאבר זולתו כידוע, וכמ"ש לעשו"ת לתקן שא' יתוקן ע"י זולתו והוא בחי' התיקון כידוע, ולכך נחרבה סדום שאין קיום לבחי' התוהו כמ"ש לא לתוה"ו ברא"ה לשב"ת יצר"ה בבחי' התכללו' זה מזה להיו' כל א' נשלם ע"י זולתו דוקא וע"כ הארץ בכלל הרי היא בציור אד"ם כמו עי"ן הארץ טבו"ר הארץ ערו"ת הארץ פ"י הארץ כידוע ומבואר במ"א עמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואד"ם עלי' בראתי כו'. ונמצא מובן דמלבד טעם דישות וגסות אי"ן ומ"ה ההפכיי' כנ"ל, הנה עיקר בחי' התוהו והתיקון הוא שע"י בחי' השלימות דכל א' או החסרון שנשלם ע"י היפוכו ואמנם הכל עולה לסגנון א' דהיינו הך דכל שהוא בבחי' יש הוא רוצה בשלימות עצמו שלא יצטרך לקבל מזולתו, וכל שהוא בבחי' מ"ה ואי"ן רוצה ונמשך לקבל חסרונו ושפלותו לקטן