שנח

משגחין אפין באפין כו' שזהו מא' קו המדה שנק' מתקלא ונק' משחתא שהוא מקור בחי' התיקון כידוע. וביאור הענין הנה ידוע בענין ואלה המלכי' כו' דמ"ש וימלוך וימת כו' לפי שע"ס דבחי' התוהו הן זה תחת זה כו' דהיינו מפני שאין להן חיבור וקשר זע"ז כלל וכלל אלא כל א' וא' י"ש ודבר גדול בפ"ע דוקא כו', וע"כ א' וימת פ' ואח"כ וימלוך פ' משום דבשעה שמלך זה לא הי' באפשרי שימלוך השני לפי שעיקר בחי' המלוכה הוא בחי' היש ודבר בפ"ע דוקא וע"כ אין מלכו' נוגע' בחברתה אפי' כמלא נימא, וכנראה בטבע בנ"א החשובי' שכל א' יש ודבר בפ"ע בגדולה וחשיבות ביותר לא יוכל לבא לידי חיבור ואחדות עם זולתו הגדול וחשוב כמו ב' מלכי' או ב' שרים גדולים וכה"ג כל שהמה גדולים בעצם ביותר יותר לא יוכלו להתחבר ולהתאחד לפי שכל א' תופס מקום ויש גדול בפ"ע עד שלא יוכל לסבול שום גדולה וחשיבות זולתו משום דכלא ממש חשיבי כולא קמי' מצד עצם גודל הרוממות שלו וע"כ לא יכיל התפשטו' וישות זולתו כלל (ומה ששני מלכי' ושרי' יכולי' להתחבר היינו למלחמה או עצה שיתכללו יחד להיות לעזר זה לזה וזה צריך לזה וכל א' יש לו ביטול ישותו לגבי זולתו היפך הפירוד כשכל א' על מקומו דוקא משום דכל אחדות וחיבור א"א כ"א מצד שפלות כל א' וצמצום עצמותו לגבי זולתו דהיינו מה שימצא כח ועזר לו בזולתו שאין בו כמשי"ת), אבל הנה בנ"א הקטני' בערך כל שהמה קטני' בעצמם יותר יותר יוכלו להתאחד ולהתחבר יחד לפי שכל א' אינו תופס מקום ויש כלל בעצמו ובקל הוא נכנע ובטל להתכלל בזולתו הגם שהוא היפכו (כמו ב' עניי' שפלים בטבעם נמוכי רוח אע"פ שהן ב' הפכי' בטבעם יתאחדו ויאהבו זא"ז ובטל כל א' מפני חבירו וכן ב' נרדפי' שאוהבי' זא"ז כידוע (וכן במקבלי' כתלמידי' ונשים זונות שמפרכסות זא"ז כו' משא"כ במשפיעי' כו').

ונמצא דכל בחי' אחדו' וחיבור ובפרט בב' הפכי' א"א כ"א ע"י בחי' ביטול ושפלו' עצמו היינו בחי' העדר הרגשת עצמו כ"כ שזהו הנק' בחי' אין ומ"ה (כמו שא' שמשים א"ע כאילו אינ"ו וכמ"ש ונחנו מ"ה כידוע), וכל עיקר סיבת הפירוד וההתחלקות בתכלית הוא בא מבחי' הישות וגסות בתכלית, וכל סיבת האחדות בתכלית בא מתכלית השפלות והביטול דבחי' אי"ן ומ"ה היפך הישות כו' (וכהפרש זה יש גם בדיעות בנ"א כמו בני א"י שנוחין זה לזה כשמן שכל א'