שנג

אשר לדוד שהוא חב"ד דז"א שכל א' נחלק לי"ס וכן נה"י כו' כידוע בזוהר בענין ג' עדרי צאן רובצי' עלי' כו', וזהו שא' באד"ר דו"ק שבמל' היינו ו' אלפי' רבבו' ספיראן (כי כל ספי' דז"א נחלקת לי' וי' לי' עד ה' פעמי' הרי עולה ת"ר אלף שהן ס"ר, ועוד נחלק פעם הו' לי' הרי י"פ ס"ר הן ת"ר רבבות, ועוד נחלק פעם הז' לי' הרי י"פ ת"ר רבות הן ו' אלפי' רבבו' לפי שההתחלקו' לי' הן ז' פעמי' לנגד ז' מדו' דכל ספי' וד"ל).

ולהבין ביאור הדברי' הנה ידוע דעיקר בחי' המל' הוא רק בחי' ההתגלות של עצם הדבר לבד ואינו נחשב בבחי' מהות ועצם הדבר כלל אך הוא בחי' הישות שלו לבד כו', דהיינו מה שנגלה הדבר באיזה מציאת ויש עכ"פ והוא אשר נתפס ומתלבש בענין דבר מה הנגלה כו' משא"כ טרם הגלותו במציא' ויש לא הי' נראה בבחי' יש ודבר מה כלל וד"ל. עד"מ מדת החסד שבא בהתפעלות בלב איש החסד בטבעו, דודאי טרם שבא לכלל גילוי בלבו לא הי' ניכר מציא' חסד כלל כי הי' בלבו בהעלם והוא בבחי' היול"י שזהו בכ"ח ולא בפועל, וכשיתעורר החסד בלבו בא לידי גילוי במציאת יש ודבר מה והוא באותו ענין שנתפס ומלובש בו אותו החסד והטוב כמו בנתינת כסף צדקה לעני או לחם ולבוש כו' או בגמ"ח בדבר שבממון או בחסד שבגופו כביקור חולים כו', וכה"ג יש הרבה חלוקי ענינים של חסד בגילוי בלבו וכולם כלולי' בכח מדת החסד וטוב שבטבע איש החסד כו' ויצא מן ההעלם לגילוי לבד לפעמי' בדבר זה ולפעמי' בדבר אחר, שאין זה רק גילוי והתלבשות אור עצם החסד שנתפס ומתלבש בדבר מה כממון או לחם או לבוש או דבר חסד בגופו הכל שוה ממש לגבי עצם אור מדת החסד הנטוע בטבע לב האיש הטוב והחסד כו' כי הרי כל מה שיבקשו ממנו טוב וחסד יתעורר בלבו מיד בלי עיכוב כלל כו', ולזאת יובן שזה הגילוי הוא ההתעוררו' חסד בלב יש בו ג"כ בבחי' כלל ופרט דכאשר יבא לכלל התעוררו' חסד לאו"נ ובנו יחידו וכה"ג עדיין אין בו חלוקי עניני' בפרט רק דרך כלל ואח"כ מתחלק ובא ומתלבש בעניני חסד שונים כו', ונמצא שהענין שבו מתלבש החסד הוא הנק' גילוי מציא' בדבר מה בפרט שאינו רק לבוש לגבי העצם כנ"ל, אבל גופו של בחי' הגילוי התעוררו' חסד בכלל נק' גילוי עצם החסד שנחשב כמו כח העצם של חסד ממש מאחר שלא בא עדיין דרך פרט, אך הוא כחומר היולי לגבי צורה היולית כו' כחומר המוח לגבי צורת השכל שמוכן להיות כלי מקבל כל דבר חכמה להכילו בכלי המוח כל מה שיש בכח השכל להשכיל ולהמציא כל שכל וסברא וכהכנת חומר כלי העין