שמט

ונשא כו'. וביאור הענין הנה מה שמבואר למעלה בענין מיתוק גבורו' קשו' בשרשם בדרך המשכה מגבורו' דקדוש' להומם ולאבדם כו', היינו דוקא לחלק הרע שבהם לבד כי הן מעורבי' טו"ר וק"נ דעשי' רובו רע גמור, אך לאחר איבוד ושבירה להרע גמור דק"נ נשאר בהן בחי' הטוב דקדוש' שנפל בהם משבה"כ דתוהו שקדם לתיקון כידוע, והיינו בחי' גבורו' עליונו' דקדוש' דבחי' ב"ן דז' מלכי' דתוהו שהוא בבחי' ס"ג דנקודי' שלמעלה מבחי' מ"ה דברודי' דתיקון כו' (והוא מ"ש ויתן עו"ז גי' ס"ג כשהוא מלא בוי"ו כו'), והיינו כענין הנ"ל באריכו' בבחי' גבו' שבחסד שהוא תוקף החסד ביותר מעצם אור החסד, והוא כאשר באה האהבה ברשפי אש וחום התלהבו' יתיר' שנק' שלהובי דרחימותא בתשוק' מרחוק דבע"ת כו', עד שגם אתערות' דרחימו במקבל להיו' אל אישה תשוקת' ג"כ מגבו' דחסד שזהו שמאל"ו תחת לראשי כו' שמאל"ו דוקא והוא התעוררו' התשוב' מעומק בכנ"י כו', וזהו אשר פיצל במקלו' לייחם הצאן כו', וכך יובן שאחר ביעור ומפלת ואיבוד הרע שבק"נ יעלה בחי' הטוב שבהם שהוא בשרשו בגבו' שבחסד כנ"ל כענין רישא דעשו כו' (בדמיון חום התאו' ברתיח' הדמי' כשהוא לטוב וכיין המשמח כו' או כמו כעס ת"ח ועובד ה' בהתלהבות שיכעס על הרע יותר או כמכה לבנו כו', שאחר המיתוק הן עוצם רשפי אש דקדוש' האלקי' שע"ז א' טו"ב מא"ד זה מ"ה שזהו ביצה"ר שבוער כאש כשנהפך הרע עצמו לטוב בבע"ת כנ"ל וד"ל), ולהיו' שהטוב דקדוש' העולה מגבו' קשות יותר נעלה מהטוב שבחסד יתן תוס' כח ועוז במל' דקדושה כמו ברכות דבלעם כשנהפך הקללה לברכה וכזדונו' שנעשו זכיו' דקטיגור עצמו נעשה סניגור, וזהו שתלוי ביאת משיח בתשוב' דוקא עד שגם לצדיקי' ישוב בתשו' כנ"ל מפני שמזה דוקא יבא תוס' הכח ועוז למל' דקדוש' והוא בחי' התנשאו' יתירה שנא' במשיח וגבה מאד (וכמ"ש במ"א בענין והריחו בירא' ה' כו' שיאיר עליו מבחי' הוד דע"י כו'), כי שרש הגבו' בעצמו' הוא בחי' ההתנשאו' בעילוי אחר עילוי בעצמו' כמ"ש כי גא"ה גא"ה כו' התנשאו' על התנשאות דהיינו למעלה מהתנשאו' דימות עולם אלא כמו שהוא מלך יחיד מרומ"ם לבד"ו מצד עצמו כו' (שזהו ענין אגוסטוס יושב ומלך עומד כמ"ש במ"א),