שמח

והמשכה דגבו' עילא' עד למטה ממש (כמכות דמצרי' כו'), ופי' עלי"ו בשבילו היינו כדי שלא יעמדו לריב ולנגד שם הוי' דחסד ורחמי' על ישראל וכמ"ש יחתו מריבי"ו משום דעליו בשבילו דשם הוי' בשמי"ם דמקיף עליון ירע"ם בקול גבו' ודין חזק להכניעם בעצם שרשם, וב' הפי' א' דמה שירעם על כח הדין בשרשו en.למעלה מעלה היינו בשביל שם הוי' שיומשך חסד ה' לעולם כו' וד"ל.

והנה דוד ע"ה א' ג"כ וירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש וישלח חיציו ויפיצם כו' דהנה כל השירה זאת הוא בהצילו מכף אויביו בהיותו בצרת נפשו הי' תולה ההצלה בעוז גבורו' ה' על הרשעי' שחמתו נשפך עליהם כמ"ש עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל בערו גחלים, שכל זה להט החרב לה' מלאה גבו' שנמשך על ראש רשעי' למטה להומם ולאבדם בשרשם דוקא, ולא תלה ההצלה בזכות עצמו כי חסיד ועניו הי' ואדרבה מצא בעצמו חטאי' ועונו' שיבא מזה עליו הקטרוג הרע אך מה שניצול הוא מבחי' הגבו' ודין העליון על ראש רשעי' יחיל, וע"כ סיבת הצלתו בא מב' דברי' א' מצד החסד ורחמי' כמ"ש בתחלה ה' סלעי כו' עד בצר לי אקרא הוי' דחסד ורחמי' כו' והב' מפני המשכו' גבו' ודין העליון הקשה על הרשעי' להומם כו', וזהו וירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו מצד עצמו כו' וד"ל. ומ"ש ועליו"ן דוקא, היינו בבחי' מקור כל הגבו' עליונו' כנ"ל בפי' עלי"ו בשמים כו' בבחי' העלם הגבו' שבעצמו' ממש, ומשם יורד ונמשך עד למטה בגבורו' דאצי' בב' אופני' בר"ד וגחלי אש ומשם ישלח חיצי"ו בעולמו' הנפרדי' בהשתלשלו' עד ע' שרי' דנוג"ה דעשי' כו' והכל מגער"ת ה' כו' כמ"ש יגער ה' בך כו' כנ"ל וד"ל. וזהו מה שמסיים ה' ידין אפסי ארץ וכמו השופט כל הארץ כו' וכמלך ששופט זה ישפיל וזה ירים וכמ"ש תחלה ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם וכמו כי לא שלם עו"ן האמור"י עד הנה כו' והוא בבחי' דין וגבורו' עליונו' ידין אפסי ארץ להשפילם בשרשם דוקא משום דה' יחתו מריבי"ו ועליו בשמי' ירעם למעלה מעלה כנ"ל ע"כ ממילא ידי"ן אפסי ארץ למטה בפ"מ en.כנ"ל וד"ל.

ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו, פי' אחר שנמתקו הדינין וגבו' קשות בשרשן דוקא בגבו' עליונה דעליו בשמים ירעם כו' כנ"ל אז דוקא מזה עצמו יתן עוז למלכו שהוא מלכא משיחא לע"ל כידוע במשיח דכתי' בי' ישכיל עבדי ירום