שלח

ולהבין ביאור זה בדרך פרט הנה יש להקדים תחלה ביאור ענין מה שאנו או' בעל הניסי' דחנוכה ואתה ברחמיך הרבי' עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם דנת את דינם כו' דלכאורה יפלא מהו זה שאו' עמדת דוקא, אך הענין הוא משום דכתי' הנה ה' עומד לריב עמים דמשמע דכל ריב הוא בעמידה דוקא ע"כ גם כאן א' עמדת להם כו' רבת כו', וכן ומלך גיבור לריב ריבם כו' שהוא ית' רב את ריבנו וכמו שאנו מבקשי' בש"ע דראה בענינו וריבה את ריבנו כו'. דהנה ארז"ל ג"ש הראשונו' יושב ועוסק בתו' ג"ש שניו' יושב ודן את כל העולם כו' עד"מ מלך בישבו על כסא המשפט לדון אנשי מדינתו הרי ראשו נשפל בישיבתו ורגליו מוגבהין ובעמידה הרי הוא להיפך שראשו הגבה למעלה בזקיפת הראש והרגלי' עומדי' בארץ בהשפלה יותר מבישיבה (וכאדם שעומד לריב שנזקף מישיבתו ויעמוד על רגליו דוקא וראשו זקוף כו'). ויובן זה עד"מ באדם שמדותיו חו"ג הכל נמשך מן השכל שבראש כידוע וכאשר יצטרך לדון איזה דבר שבין אדם לחבירו ירד אור השכל במדותיו שבלב אם לזכות או לחוב וה"ז שפלו' וירידה לעצם השכל שבמוח כשלומדו לעצמו. כך עד"מ ג"ש יושב ועוסק בתו' לעצמו ואח"כ יורד ונמשך במדו' עליונו' דאצי' לדון העולמו' כמ"ש וישב ה' מלך לעולם כו' וכן ה' למבול ישב וכהנ"ל כמו ישיבת המלך על הכסא שירד אור חכמתו במדותיו ע"כ נק' כפיפה שכופף קומתו בישיבתו אך רגליו מוגבהין, הענין הוא כידוע דהרגלי' הוא בחי' הילוך אור החסד ושפע למקבלי' בג' עולמו' כמ"ש הארץ הדום רגלי כו' (והוא בחי' נה"י דז"א שזהו שא' יושב וזן את כל כו'), ובשעה שדן במדו' שבלב עפ"י הורא' השכל בחי' הרגלי' שהן נה"י בהגבהה לבלתי ירדו למטה עדיין עד ג"ש האחרונו' יושב וזן כו' שנשפלי' למטה לעשו' החסד בפ"מ כו' עד"מ מלך במשפט אז ירומם בעצמו לבלתי ישפיע עדיין כו' וכמ"ש ויגבה ה' צבאו' במשפט כו' וד"ל. אך הנה בעמידה נזקף הראש שהוא בחי' המוחי' שבראש שעולין לבחי' עצמותו בלתי יריד' והשפלה לדון דבר מה כו', ועוד יש יתרון מעלה בעמידה לריב יותר גם מלימוד החכמ' לעצמו בשכל העצמי שלו שלמעלה מישיב' למשפט שהרי גם בישיבתו בלימודו הוא קם מישיבתו לדון ולריב עם