שלו
שאג ישאג כו' והיינו רוח האהבה עליונה דמשפיע שנמשך מבחי' הגבורו' שבחסד עליון כו' ומזה יבא רוח התעוררו' בכל נשמה דבריא' ויצי' ועשי' לעלות למעלה ברשפי אש התשוקה מבי"ע לאצי' ואע"פ שלא הי' זה בכח ערכם ליפשט מגדר הגבול והצמצום שלהם בהשג' ומדו' אוי"ר שלהם, וזהו שפיצל המקלו' במחשוף הלבן כו' שכלול מב' גוונין אדום ולבן בחי' החסד שכלול מגבורו' דוקא כדי לחמם הצאן שהן הנשמו' שיתעוררו לעלות ולהתייחד ולהוליד כו', שבלתי חום זה אין להם התשוקה ולא יעלו למעלה כלל והיינו כמו שמבלתי חום התשוקה במשפיע למקבל אינו בא לכלל יחוד (ותולדה דכל חום מוליד שאם אינו מורה כחץ אינו מוליד כו'), כך בלתי חום התשוקה במקבל לא יהי' העלא' מ"ן כלל וכתי' אשה כי תזריע כו' וד"ל.
(אך הנה עדיין יש להבין מאחר שגבורו' דחסד שנק' גבורו' ממותקו' נבדל ונעלה בהיפוך גמור מבחי' גבורו' דרע דק"נ שנק' גבו' קשות א"כ איך א' שמבחי' גבו' דקדוש' דיצחק נמשך לרישא דעשו בחי' גבו' קשו' הנ"ל. הענין הוא כי הכל בא מסיבה א' והוא בחי' חום הטבעי שברתיחת הדמי', אך שכלול מדבר והיפוכו והא בהא תליא דחום הבא באהבה וחסד הרי הוא תכלית שפע גבורת החסד וחיו' רב וכח עצום שבו והן לעורר יחוד ותולדה כנ"ל והוא עצמו כשבא לכלל כעס ברתיחת חום גדול ירצח וכו', או כמו בשאר תאוה רעה כמעשה בהמה כו' (ודוגמא לזה הוא היין שהטוב שבחום שבו יעורר רב חסד וטוב ביותר מכפי המדה כידוע והרע שבחום זה יעורר רציח' כרבה דשחטי' לר"ז כו' (וזהו אשכול של ענב"י' סח"ט' לו כידוע) (וכן בחום התאוה לזיוג דדכר ונוק' זכו שכינה ביניהן כו' להוליד טוב וקדוש, ואם אש התאוה בוער בהם כבהמה בלי קדושה וכונה לטוב כלל יולידו ולד רע כו', ועיקר הדמיון בזה הוא ענין כעס של ת"ח שנק' חוי"א דרבנ"ן כמ"ש במ"א בענין נחש הנחושת כו' דבחי' קטנו' דנח"ש זה הוא גבו' קשו' לגמרי רק שהוא מלובש בבחי' הקדוש' להיותו מאד בחרון על העובר רצון ה' וכונתו לש"ש ממש כנ"ל עד שפועל בקללתו מאד, אך שרשו מגבו' דקדושה שבחסד דוקא להיות שאנו רואי' שכל מי שעבודתו בקדש בתפלה בהתלהבו' אהבה דרשפי אש יותר הרי אז יותר יכעס על העושה עבירה וכמו משלהובי' דרחימותא דוקא יבא יותר הכעס על המונע ביותר כו', או כמו כשמכה לבנו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.