שלג

ממש עם בחי' הוי' כו' ולזה א' יחתו מריבי"ו שיפלו וישברו בהכנעה גדולה ונק' en.מיתוק הגבורו' הקשות כו'.

והנה תחלה יש להבין עיקר ענין הגבורו' קשות דקליפ' ואיך שמסתעפי' מגבורו' דקדוש' שנק' בני האלקי' כו'. דהנה א' בזוהר דרישא דעשו בעטפוהי דיצחק פי' בחי' כת"ר דקליפה דעשו שרשו בחיצוניו' דחיצוניו' דגבורו' דקדוש' דיצחק שנק' פחד יצחק כו' ונק' סוסיפתא דדהבא פסולת דפסולת דגבורו' העליונו' דקדוש' כידוע, והנה בעשו א' ועל חרב"ך תחי"ה שחיות שלו מן החרב שהוא גבורו' קשו' חרב לה' מלאה דם כו'. ויובן זה למעלה במה שאנו רואי' למטה בטבעי בנ"א שיש בהן רע גמור כרציחה ממש וכחיו' הטורפין ממש והיינו כמו מי שטבעו רע לבריות (בל"א איין שלעכטער מענש) הנה ימצא בו הרע בפועל שיפעול תמיד כל מיני רע לבריו' גם לאוהביו ובני ביתו לפי שזה חיותו בעצם כאשר ירע ויצר לזולתו ממש, כמו איש הטוב בעצם שישמח ויחיה מאשר הטיב כו' וכרוצח שיחי' מאשר המית בחרבו וכמ"ש ועל חרב"ך תחי"ה ממש, וכ"כ הגיע הדבר של רע בעומק נפשו עד שגם אם יכשלו אנשי' ויזוקו יקבל חיות בנפשו ושמח ומתענג מאד כעל כל הון, גם שאינו שונאו כלל רק מפני עצם טבעו הרע יגיל ישמח בתקלת חבירו מאד כשיבא לאיזה צרה כו', ולהיפך כאשר יתעלה חבירו באיזה עושר או כבוד והצלחת ברכה במעשה ידיו או בחיי בניו וכו' יצר לו ויעצב לבו מאד מזה עד שיחלה כו' (בל"א ער פאר גינט ניט כו') ונק' צר עין בשל אחרי', שמובן מזה ערך עצם טבעו הרע במדה ושיעור לפי הנראה בלבו עומק ההתפעלו' בשמחה על מפלת חבירו ועומק ההתפעלו' בצער על איזה טובה שישיג חבירו כי משקל א' הוא, ויש באופן טבע רעה זו כמה מיני מדרגו' זו למעלה מזו בעומק כו' וד"ל. ויש בחי' רע שהוא דק יותר והוא כמו שאדם מתפעל בשמעו איזה דבר עבירה על חבירו שחפץ מאד שיענישו ונעשה שליח לעשות בו דין קשה בעצמו, דאע"פ שמלובש הדבר הרע הזה מצד היותו שונא לעושה רע מ"מ האכזריו' שעושה בעצמו זהו מטבע הרע שבו וע"כ יתפעל יותר בזה מזולתו ולא מצד ירא' שמים ומטעה א"ע בזה שהרי יש יריאי' ושלימי' ממנו הרבה ואינן מתפעלי' כ"כ לעשות עונש קשה כו'. ויש עוד בחי' רע דק גם מזה והוא מה ששכלו ולבו נוטה הכל לדין לראות ולעיין היטב רק ברעת רעהו ולחייבו בכל דבר ולא ירא' בו טוב כלל רק רע וידון אותו לחוב תמיד וע"כ שכלו מטה הכל