של

למעלה כמו בענין והחכמ' מאין תמצא למעלה שזה בחי' עיבור דח"ע בכת"ר שנק' אי"ן ויוצא מן ההעלם לגילוי כו' עד גם בחי' הכת"ר שהוא בחי' ע"י וא"א (שנק' רצון ותענוג שלמעלה מן השכל וחכמ' כנ"ל) גם הם היו בבחי' עיבור והעלם בעצמו' המאציל עד גם בבחי' התחתונה שבעצמו' א"ס שהוא מל' דא"ס שנעש' כת"ר לא"ק כו' הי' כלול בעצמו' א"ס ממש עד שיצא לגילוי כשעלה במחשב' en.ורצונו הפשוט כו' וד"ל.

ונמצא שכל זה הוא בחי' ההשתלשלו' מן ההעלם לגילוי מראש לסוף ותחלה הי' התחתון כלול בעליון היינו הדיבור כלול במדו' ומדו' בחו"ב וחו"ב בכת"ר כו' עד מל' דא"ס בעצמו' א"ס שנק' אנ"י ראשו"ן כנ"ל. אך הנה לפ"ז יובן שיש עלי' והתכללו' בז' מדו' מתחתון לעליון עד רום המעלות להיות שמדו' הנגלי' בהבל הדיבור כלולי' בהבל המדו' שבלב ומדו' שבלב כלולי' בשכל ונק' מדו' שבשכל שכאשר השכל עצמו כלול בעיבור בכת"ר גם המדו' שבשכל כלולי' שם והיינו שהן כלולי' במדות שבכת"ר ועד"ז גם מדו' עליוני' שבכת"ר עולין למעלה במקורם במדו' שבעצמו' המאציל עד שמדו' דמל' דא"ס עולין ונכללי' בעצמו' המדו' דא"ס ממש כנ"ל וד"ל. וזהו שרש ענין י"ג מדה"ר שנק' בשם מדו' גדולו' כידוע, והיינו מצד שעולין בשרש הראשון במדות דא"ס ממש שחסד דא"ס אין לו סוף באמת כמ"ש ולגדולת"ו אין חקר כו', וכך מדת הרחמי', ולהיות שגילוי ההעלם מעליון לתחתון בא במדה כנ"ל ע"כ בהגלו' נגלו' השרש העצמי של המדו' כמו שהן בבחי' א"ס עצמו באור הכת"ר שנק' ע"י וא"א שנחשב מסוף עולם הא"ס כידוע, אז יאיר אור החסד ורחמי' גם במדו' שבחו"ב עד הבל הדיבור לעולמו' בתוס' אור שלמעלה מכפי המדה הקצובה, וזהו כל עיקר ענין י"ג מדה"ר דא"א וע"י שנק' מדות סתם ע"ש שרשם במדו' דא"ס עצמו שאין להן שיעור למטה כמו שאין להם שיעור למעלה כו' להיות נושא עון ועובר על פשע כו' וזהו ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' שקרא והמשיך מעצמות מדותיו שכלולי' בעצמותו ממש בב' שמו' דה' ה' בע"י וא"א עד למטה ממש וד"ל.

וזהו וחסדי מאתך כו' חסדי ממש כו'. דהנה בחי' חסד עולם הנ"ל הוא שבא ויורד ונמשך ממל' דא"ס בע"ס דאצי' עד חסד דעשי' כנ"ל רק לפי ערך בחי' ההעלא' דמעשה התחתוני' לבד כנ"ל, אבל ע"י בחי' עיבור והתכללו' דמדו' שבתחתון בעליון הימנו עד מדו' שבמל' דא"ס כמו שהן בעצמו' ממש מעורר לחסד העצמי שאין העלא' מ"ן דמצות מגיע שם כלל, רק חפץ חסד הוא מצד עצמו