שכט

מעליון לתחתון כו' כמו עד"מ שכל ומדות באדם שהמדו' שבלב נולדי' מן השכל בדרך עו"ע שזהו רק ענין גילוי ההעלם, היינו שאין כל חדש בעיקר מציאותם בהתפעלו' שבלב כי כבר היו כלולי' בשכל שבמוח רק שהיו מתאחדי' שם ונחשבי' שם כטפל לגבי העיקר והיינו בבחי' עיבור והעלם גדול כעיבור הולד במעי אמו כו', דעובר ירך אמו הוא ואוכל מה שאמו אוכלת ואינו נחשב למהו' בפ"ע כי מכוסה ונעלם הוא בבטן כגוף א' ממש כו', וכאשר אנו רואי' בעבודה שבלב בדו"ר שכליי' שקודם שיתפעל באוי"ר במורגש בלב כבר נתפעל באוי"ר אלה ממש במוח הבינה בהיותו משיג ומכיר בוראו שנתפעל במוח בחדוה אלקי' או בירא' אלקי' שנק' דו"ר שכליי' ממש רק שאינם שם במורגש ההתפעלו' כי נגררי' וטפלי' אחר התפעלו' ההשגה בעצם, ואמנם כלול מהתפעלו' אוי"ר ממש ונקראו בשם מדות ממש מצד עצם מהותם כמו שהן בלב במהו' התפעלו' הלב אלא מצד בחי' התכללותם בהתפעלות המושג האלקי נקראו בשם שכל והשג' ג"כ מובדל מערך התפעלו' המדו' שבלב, אך הן כלולי' שם בשכל בהעלם גדול ולא נחשבו למהו' בפ"ע עד שאינו מורגש כלל וכלל כולד בבטן כו' כנ"ל, וזהו שנק' בחי' מילוי דשם ס"ג דבינה כו' (או כצורת הרגל הקצר שבה"א ראשונה כידוע), ועד"ז נכללו אותיו' המחשבה בלב כשמתפעל בלב שנק' הרהורי לבו עד שאין כל חדש בהרהור אותיו' מחשבה כי היו כלולי' בהבל הלב ולא הי' ניכר כו', וכן הבל הדיבור הי' כלול תחלה בהבל הלב כי הרכבה גשמיי' דאמ"ר שבהבל קול הדיבור במורגש לזולתו הוא אותו ההבל שבלב בהרכבה דאמ"ר רוחניי' ממש רק שהי' שם בהעלם ויצא לגילוי (כידוע שזהו ענין ז' הבלי' עילאי' וז' הבלי' תתאין מהבל הדיבור עד רום המעלו' דכמו שז' הבלי' שבמדו' שבלב נק' ז' הבלין עילאי' לגבי ז' הבלי' דדיבור שנק' זה"ב תתאי' כך זה"ב דמדו' נק' זה"ב תתאי' לגבי זה"ב דבינה וכמ"כ גם זה"ב דבינה לגבי חכמ' עד שזה"ב דחכמ' נק' זה"ב תתאי' לגבי en.en.זה"ב דמדו' שבכת"ר וכך עד רום המעלו' וד"ל).

והנה ע"ד הנ"ל בעיבור המדו' בשכל כך יש בחי' עיבור דשכל בלמעלה מן השכל שהוא הרצון והתענוג שנבדל בערך מן השכל בדרך כלל, והיינו כמו שהי' השכל כלול תחלה ברצון ותענוג הרי הי' בבחי' עיבור והעלם גדול כטפל לגבי העיקר לבלתי נחשב כלל למהו' בפ"ע, כמו שאנו רואי' בעבודה שבלב בנקוד' הרצון שלמעלה מן הטעם לגמרי אע"פ שכלול בזה טעם לרצון אבל הוא בהעלם מאד ויוצא לגילוי מהעלמו אח"כ כשאו' טעם לרצון זה כו', וכה"ג יש עוד בחי' עיבור לבחי' הרצון במקור הרצון והתענוג שהוא עצם הנפש דבחי' יחיד' שמשם יוצא כל רצון כו' שהי' כלול שם בהעלם תחלה ע"ד הנ"ל, וכידוע כל זה