שכד

באה בהתלבשו' בדצ"ח הגשמיי' דנוג' דעשי' כמו מצות אתרוג ולולב דצומח גשמי שנעשה בו המצוה הרי נתלבש בגשם האתרוג מבחי' אור הכת"ר עליון שהוא בחי' רצון העליון שלמעלה מן החכמ' כו', ולמעלה הרי הוא פנימי' ומקור דשם הוי' דכלים דע"ס והוא בחי' מקיפי' דכת"ר כנ"ל ואיך אפשר שיומשך למטה במעשה המצוה שבגשמיו', מאחר שגם למעלה הוא בבחי' מקיף על שם הוי' דכלים דע"ס וכנ"ל דתוס' וריבוי אור גדול שבא ע"י הכלים היינו מצד שרשם בבחי' מקיפי' והוא רצון העליון שבמצו' למעלה כידוע, ועכ"ז כל מצוה כמו שהיא למעלה נעשה על ידה תוס' אור באצי' בשם הוי' דע"ס כידוע, אבל איך אפשר שיאיר תוס' אור דשם הוי' שבמצות ה' למטה שבאה בגשמיו' דנוג' כו' כקלף וצמר דתפילין וטלית ואתרוג ולולב וסכך הסוכה וכה"ג. אך הענין הוא דאותיות י"ה שבם הוי' דמצות הוי' שלמעלה מתחלפי' בחילוף דאתב"ש במ"ם וצדי"ק להלביש ולהעלים האור דיו"ד וה"א שהן פנימי' הכלי דמצות הוי' שלמעלה וכנ"ל די"ה אינו יורד למטה כו', ואז יכול לבא אור רצון העליון במצוה שבגשמיו' ונק' נסתרות לה' אלקינו בחי' חו"ב די"ה כו' מפני שמלובשי' ונעלמי' באותיו' אחרי' דמ' וצ' דמצו"ה שנתחלפו במקום אותיו' י"ה כנ"ל וד"ל, אבל אותיו' ו"ה שבשם הוי' שבמצות הוי' דכלים פנימי' דאצי' א"צ חילוף והלבשה כלל לפי שאותיו' ו"ה היינו בחי' חיצוניו' הכלי' דע"ס שמשם יורד האור והשפע בהתלבשו' וצמצומי' למטה מטה עד התהוו' דצ"ח דעשי' כו' והן שרשי כל הנמצאי', ע"כ אין בזה הסתר כלל לבחי' ו"ה שבשם הוי' דמצוה דאצי' שנק' אורחו' הוי' באמת ולא יש שינוי מצד אותיות הללו בין אצי' לעשי' כלל וד"ל (ועיקר הטעם הוא לפי שהנגלו' לנו ולבנינו באותיו' דו"ה לענין מעשה נמשך בלי חילוף ולבוש דאתב"ש כלל משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא כמ"ש במ"א וד"ל).

ובכל הנ"ל ענין הג"ע והעוה"ב שהוא בא ממעשה המצו' בפ"מ דוקא מפני שהוא בחי' כלי להכיל ריבוי תוס' אור באצי' ממקורא דכולא רק שבאו אות[יו'] די"ה בהתלבשו' במ"צ ולע"ל לא יכנף כו' ויתגלה שם הוי' גם באותיו' י"ה שבי"ה צור עולמי' כי ביו"ד נברא העוה"ב כו' וע"כ המעשה עיקר כמ"ש היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא כנ"ל, דהנה העונש על העדר המעשה אינו בא רק מטעם שחסר בנפשו בחי' הכנת כלים מכלים שוני' דמצות לשכון בהם גילוי תוס' וריבוי אור דהוי' שבמצות ה' שיתגלה לע"ל, וזהו אלה לחיי