שכג

רק שאות המ"ם וצדי"ק שבתיבת מצו"ה בא בחילוף אתב"ש משם הוי' מאותיו' די"ה דשם הוי', אבל אותיו' ו"ה לא נתחלפו כלל ולע"ל שיהי' גילוי שם הוי' כמ"ש ונגלה כבוד הוי' היינו שם הוי' שבמצו"ה שנק' מצות הוי' כו' כי יתגלה אותיו' י"ה ולא יסתיר הלבוש דמ"צ כו', וזהו ולא יכנף עוד מוריך כו' וד"ל. ולהבין זה יש להקדים תחלה ענין שם הוי' באצי' שהוא בחי' פנימי' הכלים דע"ס דאצי' כמו שם הוי' בניקוד צירי הוא בבינה בשם ס"ג ובניקוד פת"ח הוא בחכמ' בשם ע"ב כו' וכן במדות חג"ת דאצי' שם הוי' בחסד היינו פנימי' כלי אור החסד דאצי' כו' כידוע בכונו' דשם הוי' שבח"י ברכו' דש"ע כו', והטעם הוא כי ידוע דכל שם היינו כאשר בא האור בצרופי אותיו' המגבילי' כו' והיינו שהאור בא דרך המשכה וירידה עכ"פ אז בא בשמו' וצירופי'. אך חיצוניו' הכלים היינו בשם אלקי"ם ופנימי' הכלים הוא בשם הוי' כידוע דשם ע"ב במילוי יודי"ן הוא פנימי' כלי החכמ' כו' וכה"ג, וגם בשם הוי' עצמו יש פנימי' וחיצוניו' והוא ההפרש בין י"ה לו"ה דאותיו' הללו יו"ד ה"א וי"ו כו' ידוע שזהו בחי' צמצום והתפשטו' והמשכה והתפשטו', דיו"ד הוא בחי' הצמצום וה"א התפשטו' אורך ורוחב והיינו אותיו' י"ה דחו"ב ואותיו' ו"ה המשכה בוי"ו שהן שבלב והתפשטו' במקבל בה"א אחרונה בדיבור. ונמצא דצמצום והתפשטות די"ה היינו עדיין במשפיע רק שהוא לצורך ההשפעה אבל ו"ה היינו ירידת השפע למקבל עכ"פ וע"כ אותיו' י"ה הוא פנימיו' הכלי' כו' טרם שנמשך למטה למקבל, ואותיו' ו"ה הוא הנמשך מבחי' הכלים למקבלי' כמו מבחי' כלי החכמ' דאצי' להשפיע מקור לחכמ' דבריא' עד חכמ' דעשי' כחכמת שלמה כו', וכמו חסד דאצי' שנמשך לבי"ע עד שזן ומפרנס כו' הכל מבחי' ו"ה שבשם הוי' דכלים דאצי' לפי שהוי"ו הוא בחי' יריד' השפע למטה וה"א הוא המתפשט בכלי המקבל, משא"כ חו"ב די"ה הם למעלה עדיין מבחי' יריד' האור למטה כנ"ל (וזהו הכונו' שבשם הוי' בכל ברכה כמו ברו"ך את"ה הו"י' רופא חולי שהוא בניקוד סגול בבחי' ת"ת היינו להמשיך באותיו' ו"ה שיבא הרפוא' למטה כו' וכה"ג). והנה המצות נק' ג"כ כלים לאורו' עליוני' כנ"ל ושרשן במקיף דהוי' דכלים דאצי' היינו ג"כ ע"ד הנ"ל בד' אותיו' דשם הוי' דבחי' ו"ה הוא היורד ונמשך למטה להתלבש במעשה המצוה בפ"מ בדבר גשמי ואותיו' י"ה הוא למעלה בהעלם ולא ירד למטה, וז"ש הנסתרו' לה' כו' י"ה דכל מצוה והנגלות לנו כו' בחי' ו"ה כו', שהרי המצוה