שיח

במדה וקצבה במעוט וצמצום דעו"ע כנ"ל אבל כמו לע"ל דכתי' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' וכן א' הנה אלקינ"ו ז"ה לנוכ"ח כו', הרי כולם יראו בראי' חושיי' כו' וכמו שא' מתי אבא וארא"ה פני אלקי' וכמו לחזו"ת בנועם ה' לחזות ממש, וכך הארת אפס קצה מזה הוא בא בגילוי אור לנשמו' בג"ע מדי שבת וחדש שיבא כל כו' (וכדוגמא דירא' כל זכורך כו' בבהמ"ק ובכל שבת מאיר בכל נשמ' אלקי' אור זה בהעלם גדול והוא ענין נשמ' יתירה שמעין העוה"ב לפי שבכל שבת יש בו en.en.מיום שכולו שבת שהוא העוה"ב כידוע).

אך עדיין יש להבין דמאין יבא גילוי אור גדול כזה מבחי' עצמו' התענוג שבעדן העליון בג"ן זה דבריאה שנגד סדר ההשתלשלו', מאחר שבא בדרך בריא' יש מאין שבודאי אינו אלא אחר בחי' הצמצום דמל' שבמל' דאצי' כנ"ל. והנה הענין יובן בהקדים תחלה משל א' והוא כאשר אנו רואי' במהות השמחה באדם למטה שעושה בנפשו גילוי הצפון ונעלם שבתוך תוך לבבו אשר לא הי' מגלה כלל בשום אופן כלל להיותו בבחי' פנימי' והסתר גדול בפנימי' עצמות נפשו אך ע"י השמחה שישמח ויטיב לבו באיזה דבר מה שהוא מגיע בפנימי' מהותו אז לא יעצור רוח ויגלה כל עצמותו כו', ואם חכם הוא יגלה כל פנימי' ועומק חכמתו בריבוי תוס' אור גדול לתלמידיו בשפע יתירה שלא הי' מגלה כלל זולת השמחה רק במדה הקצובה להם לבד, לפי שע"י השמח' וטוב לבבו נתרבה ונתגבר בתוס' אור בעצם כח חכמתו שיבא כל מה שבהעלם הגנוז בכח חכמתו לידי גילוי גם ביתר מכפי הרגילו' שלו לעצמו בלימודו, והיינו ההיפוך מטבעו בכל העיתי' כשאינו שמח שלא יאיר בעצמו בתוס' וריבוי חכמ' עמוקה כזאת וכ"ש לתלמידיו שהוא מקמץ ולא ישפיע ביתר מכפי המדה כלל, אבל בעת שמחת לבו יגלה הכל עד שמפני רוב תגבורת השפע בתוס' וריבוי כ"כ יפול גם בחי' מותרות השפע בדיבורו הנק' נובלות חכמ' כו' כמו חבית המליאה ביותר שיפול ממנה מותרות כו' והנובלות סימן לעוצם הריבוי בתוס' ביותר כידוע וד"ל, וכן אם איש חסד הוא ירבה ויתוסף כח רב במדת חסדו שהי' במדה לפזר כל הון ביתר מכפי המדה כו' והכל רק מצד שמח' וטוב לבב שבפנימי' עצמותו, וכן יתפאר ויתנשא ביותר מכפי המדה כו'. ונמצא מובן שיש כאן ב' דברי' והכל א' דע"י השמח' וטוב לב נעשה תוס' וריבוי גדול בעצם המשפיע ע"כ היא הנותנת ענין הב' והוא מה שירד en.en.האור והשפע בבחי' נובלו' ומותרו' ביותר כו'.