שיז
במציא' כלל, א"כ איך יוכל להיות שהנשמו' דבריא' שהן בבחי' גבול י"ש מאי"ן כו', יהיו נהני"ן מזי"ו השכינה שהוא עצמו' אור הכת"ר דמל' דאצי' שהוא בבחי' מהות ועצמו' דאוא"ס שבמל' דא"ס דאנ"י ראשו"ן ממש (דההשתלשלו' מאנ"י ראשון אינו אלא אחר הצמצום הראשון מעצמו' אא"ס עד שבכל עו"ע נמשך רק מבחי' מל' דמל' שבו עד מל' דמל' דאצי' בבריא' כו' אבל איך יקבלו הנשמו' מכת"ר מל' דאצי', אע"פ שהוא ענין אנ"י אחרון דאין בבחי' הכתרי"ם ענין צמצום וירידת המדרגו' כלל וכמו שאני אחרון כך אני ראשון ממש בשוה רק ע"י צמצום דכת"ר בחכמ' עד בחי' המל' שבו הוא שיש ראש"י' ואחרי"ת כו') והרי נא' כי לא יראנ"י האד"ם וח"י פי' האד"ם הוא הנשמ' האלקי' שבצל"ם אד"ם העליון שלא יוכל לראו' בעצמו אלקו' שלמעלה מכפי הצמצום דמל' שלא יתבטל ממציאותו לגמרי כבן עזאי שהציץ ומת כו' (וכך הוא עד רום המעלות גם באורו' דאד"ם העליון דאצי' לגבי עצמו' המאציל דקאי גם ע"ז כי לא יראני האד"ם כו' וחי גם על בחי' א"ק דלית מחשב' תפיס' בי' אפי' מחשב' דא"ק מאחר שמבחי' מל' דא"ס נעשה כת"ר דא"ק כידוע).
אך הנה זהו ענין הג"ע שאע"פ שגם הוא בא בבחי' ההשתלשלו' מאי"ן דמל' דאצי' ליש בדרך בריא' ממש, כמ"ש ויברא ה' אלקי' ג"ן בעדן כו' (והוא בבחי' פנימי' בינה שבמל' דאצי' כו'), אבל הנה אמרו אל תאמר זהו גן זהו עדן כו' דהעד"ן הוא מקד"ם מבחי' קדמונו של עולם הא"ס ממש והוא בבחי' התענוג הפשוט ונעלם שבעצמו' אא"ס שלפני הצמצום הראשון דמל' דא"ס כו', אשר ע"ז א' עין לא ראתה כו' והוא מקור חיי העוה"ב שע"ז א' יקימנ"ו ונחי"ה לפני"ו ממש אך בכל חדש ושבת עולי' הנשמו' גם בג"ן דעד"ן העליון לקבל הארה אפס קציהו בלבד, וזהו יחיינ"ו מיומיי' כו' והוא עיקר ענין הג"ע שהג"ן הזה מאיר בו מאור עד"ן העליון שבעצמו' בכל שבת כו', וע"ז א' שהנשמו' נהנין מזיו השכינה שהוא מעין ודוגמא דעוה"ב ממש רק שהוא אפס קציהו לבד וד"ל. והיינו אור דבחי' כת"ר מל' דא"ס שמתצמצם עד בחי' פנימי' בינה שבמל' דאצי' בג"ע דבריא' לנשמו' להיות בבחי' עונג אלקי מורגש בהשגה עד שנהני"ן ממ"ש מזי"ו כו' כמו בעוה"ב שא' הנה אלקינו ז"ה כו' ואע"פ שנא' כי לא יראני האדם וחי, היינו עכשיו שבא ההשתלשלו'
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.