שיג

ולהבין זה יש להקדים הידוע בענין מלכותך מלכו' כ"ע כו' דכל עיקר ומקור חיות כל העולמי' הוא מבחי' מלכות"ך דוקא והוא בחי' מל' דא"ס עצמו שהוא נק' מלכות"ך ממש, והוא מקור דמלכות דכל עולמי' שבהשתלשלות דאבי"ע כמלכו' דא"ק ומל' דע"י ואו"א וז"א עד מל' דאצי' ומל' דבריא' עד מל' דעשי' שהוא מדרג' היותר תחתונה להוות עולם השפל שלנו כו', וזהו פי' מל"ך מלכ"י המלכ"י' שלמעלה באבי"ע דהכל נמשך ממלכותך שהוא מלכו' כ"ע והיינו שעלה במחשבה העצמי' אנא אמלוך כו' שזהו הנק' מל' דא"ס כידוע. וביאור זה הנה ידוע בבחי' מל' דאצי' שהוא מקור להתהוות ג' עולמו' בי"ע שנק' בשם מלכו' דוקא ולא לשאר כינויי המדות זולת מדת המלוכה והלא גם בחסד ברא העולמו' כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה וכן במדת הדין כמו שא' בראשית ברא אלקי"ם שהוא מדה"ד ושתף עמו מדה"ר כידוע. הענין הוא לפי שיש הפרש גדול בין מדת המל' למדות חו"ג וכה"ג, בהיות שאנו רואי' במדות האדם למטה שהן כוחות עצמיי' מעצמיות הנפש ממש אע"פ שהחסד או הדין נמשך מן השכל היינו שנולד אופן ההתפעלו' לבד אבל עצם מציאותן ודאי נוגעי' בעצם הנפש ממש כי משם עיקר הוייתן, וראי' לזה מאשר אנו רואי' שתתפעל עצם הנפש ממש ממעשה החסד שעושה לזולתו אע"פ שהחסד נולד בלב מן השכל, וכן ממעשה דין ועונש יתפעל בעצם הנפש וכן כל המדו' כולן וכן בהתפעלו' אהב' או ירא' ופחד יתפעל כל עצם הנפש כו' (ובמ"א מבואר שיכול להיו' כליון כל הנפש באהבה כאהבת דוד ויונתן דאהבת נפשו אהבו וכחולת אהבה מאיזה תאוה כו', וכן בפחד וירא' כו' לפי שכוחו' המדו' נטועי' בעצם הנפש וכל עצם בלתי מתחלק כו' וד"ל), וע"כ ממילא מובן שהמקבל שפע החסד קיבל דבר ויש מה שהוא מעצם המשפיע ממש כו', אבל הנה מדת המלוכה אע"פ שהיא מדה כשאר המדו' אבל בזאת נבדלת שאין אור שפעה בבחי' עצמיות כלל שהרי ההתנשאות אינה רק בחי' התפשטות חיצוניו' בלבד שמתפשט על זולתו בבחי' מקיף עליו בלבד ולא שנכנס ומתקבל בתוך זולתו בבחי' יש ודבר מה במציאת כשפע החסד כו' (ואמנם ודאי שתתפעל הנפש בבחי' עצמיו' מן רוב ההתנשאו' או מן הכבוד וגדולה יותר משתתפעל