שז

ברעש ה' וכמו האופני' וחיו' ברעש שיוצאי' מחומר שלהם כו' והוא הנק' התפעלו' חיצוני' שבחיצוני' הלב לבד שהוא רק ביטול הי"ש הנפרד לאי"ן האלקי, וכמ"כ בהתפעלו' רוח שזהו מה שנתעורר רוחו הוא בבחי' חיצוניו' הלב כו', ואפי' התפעלו' היותר פנימי שהוא בהתלהבו' הלב מצד עומק ההשג' האלקי' אינו באש הוי' אלא רק מצד הפלא' ההשג' כנ"ל שבא ההתפעלו' בבחי' יש ודבר מה שיש מי שמתפעל ומרגיש ביטו"ל זה שמבטל עצמו כו', שאין זה בחי' ביטול האמיתי שהוא היפוכו דהיינו העדר הרגשת עצמו בביטול זה לגמרי כידוע וע"כ אינו אש הוי' כלל כי אור א"ס שבשם הוי' אינו שורה כ"א על בחי' ביטול בעצמו' בתכלית אמיתתו מבלי ירגיש עצמו באיזה שינוי למעליותא במה שנתפעל ונשתנה מכמו שהי' כו' וכעומד לפני המלך שמתבטל לגמרי מבלי ירגיש עצמו ומקומו כלל והוא בחי' שם מ"ה הנ"ל באריכות וד"ל.

וזהו שא' ואחרי הרעש אש לא באש ה' ואחרי האש קול דממה דקה וא' בזוהר דתמן קאתי מלכא שהוא כעומד לפני המלך שמתבטל כל עצמותו לגמרי ואין בו שום התפעלו' מורגשת בעצמו ואינה ניכרת לרוא' כלל אלא הוא כאבן דומם ושותק וכל תנועותיו בחשאי ובביטול גדול, וזהו בקול דממה דקה בלא רעש ואש בהתגלו' כלל משום דקאת"י מלכא כו'. וכמו בסמיכת גאולה לתפלה שאו' אד' שפת"י תפת"ח כו' משום דנתבטל בהגיעו קרוב לאור פני מלך עד שאין לו כח הדיבור מעצמו כלל כמו אין מלה בלשוני כו' רק אד' שפת"י תפת"ח כו' כידוע וד"ל. והנה בק"ש ושתים לפני' עד ש"ע הכל הוא בבחי' התפעלו' דרוח ורעש ואש שאינו בשם הוי' (דגם באמרו שמע ישראל הוי' כו' הוא בשמיעה דבינה בהשג' דבחי' ב"ן וממילא התפעלו' ואהבת בא"ש שאינו אש ה' כו'), אך בש"ע דתמן קאתי מלכא והוא בחי' קול דממה דקה שהוא בחשאי בצלותא דבלחש דוקא והמשמיע קולו בתפלת"ו ה"ז מקטני אמנה היינו בש"ע דוקא כידוע ,להיות שאז הוא בבחי' שם מ"ה דאצי' והוא ענין ההשתחוואו' בח"י ברכו' כשזוקף בשם כו' דהשתחווא' זו בש"ע היא בבחי' אצי' כידוע, ואמנם הנה גם בבחי' שם מ"ה זה דאצי' יש כל ג' חלוקי מדרגו' הנ"ל דרוח ורעש ואש כידוע דגם האצי' כלול