תמג

עצמו נק' כבוד והוא כתרגום כבודו זיו יקרי' כו', וז"ש ולכבודי בראתיו בחי' א"ק שנק' אדם דבריאה בכללות כנודע, וזהו הודו על ארץ ושמים (שמים מבחי' עיגולי' דתוהו וארץ מבחי' יושר דתיקון והוד זה למעלה מבחי' עיגולי' ויושר, וזהו הודו על ארץ שקדמה לשמים במח' הכללי' כנ"ל). והנה שרש השרפים הם מבחי' היושר כנ"ל והוא שמשיגי' בחב"ד שלהם בגילוי גמור באוא"ס [ד]אור אימא מקננא בכורסי' כנ"ל, ובכל השגה יש בחי' ביטול השגה איך שנפלא ונבדל ממנו בערך ומעלה כמשל הנ"ל בהשגת התלמיד בהפלאת רבו שזה גופו מושג אצלו כו', וע"כ השרפים אומרי' קדוש לשון הבדלה בערך גם שאפס קצהו מושג בחב"ד שלהם אבל באים לבחי' ביטול ההשגה לומר קדוש אך גם שהוא קדוש ומובדל אצלם מ"מ אומרים מכה"כ וזה היפוך לכאורה, אלא צ"ל דעצמות אוא"ס קדוש ומובדל אך זיו ואורו מכה"כ דא"כ מה זה ששואל[ים] אי' מקום כבודו דמשמע שגם בחי' מל' דא"ס מובדל [מהשגתם], אך האמת הוא דגם בחי' כבודו מובדל רק שאומרי' שקדוש ומובדל מהם בלבד אבל נמצא למטה דוקא בבחי' חכ' שבתו' שבארץ בבחי' יושר דתיקון, כי כבוד ל"ב נתיבות חכ' והיינו לכבודי בראתיו לאדם דתיקון בכלל ופרט כו' ואין כבוד אלא תו' ל"ב נ"ח דתיקון כו', והשרפים אינם משיגי' רק לאפס קצה הארה זו דתיקון ולכך בקשו תנה הודך על השמים כו' וזהו מכה"כ דוקא.

אבל האופנים מתנשאים לעומתם [ואומרים] ברוך כבוד הוי' כו' פי' ברוך הוא בחי' [ה]המשכה בגילוי מן ההעלם היפוך בחי' ההעלם וההבדל בערך דקדוש כו', והטעם הוא לפי ששרש האופנים הוא בבחי' העיגולים המקיפי' דקו כו' שלמעלה מבחי' ההשגה בגילוי ע"כ א"א לומר קדוש ומובדל כו' מאחר שאין להם ההשגה באיכות ההפלאה, כנ"ל במשל התלמיד שנפלא ערך רבו עליו לגמרי ואינו אלא מודה בהודאה כו', וע"כ האופנים מתגלגלי' בסיבוב כנ"ל באריכות. אמנם יש יתרון מעלה באופנים מצד בחי' ביטול העצמי' מכו"כ בחי' ביטול הפנימי' דכ"ח מ"ה הנק' כבוד ל"ב נ"ח כו', ע"כ האופנים אומרים ברוך כבוד הוי' שיתברך ויומשך בחי' כבוד הוי' העצמי שהוא בחי' מל' דא"ס שנא' בו לכבודי