רנה

לחבירו בענין עומק ההתפעלות מצד שבחי' העבודה אינו נוגע לעצם הנפש כנ"ל רק בזיו ולבוש הנפש לכן יכול להיות בזה חילוקי מדריגות רבות, אבל העבודה הבא אחר התשובה הוא מגיע בעצם הנפש ובעצם אין מה לחלק. לכן אמרו יפה שעה א' היינו שעה ל' וישע פי' התקשרות העצמי' שהיא בחי' אחת בלי התחלקות ונק' אחת ל' נוק' בחי' מקבל שההתקשרות העצמי' מנה"א היא בחי' כלי לקבל מעצמות אלקות הנק' בחי' יחיד כי גם למע' בהעולמות ההתחלקות הוא רק בהזיו אבל עצמי' נק' בחי' יחיד, ומזה הבחי' יקבל הגילוי אלקות בג"ע מי שעבודתו הי' בבחי' וישע כנ"ל וד"ל.

אך צ"ל שלפי"ז הי' די להשיג בחי' ג"ע גילוי האין בבחי' התשובה בלבד בחי' מואס בחייו ומה צריך לזה המע"ט ג"כ. אך הענין הוא שהתשו' בלי תומ"צ הוא בחי' אור בלי כלי והוא כמו בחי' מיתת בני אהרן כמ"ש בקרבתם לפני הוי' שלא רצו להשפיל א"ע להחזיר נשמתם לגופם כי חשקה נפשם לצאת מגדרי הגבול לגמרי וליכלל באור הוי', וזה נק' בחי' רצוא בלא שוב ובס"י אמר אם רץ לבך שוב לאחד שעיקר תכלית הבריאה הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא היינו להמשיך גילוי אלקות למטה ע"י תומ"צ בכלים מכלים שונים וכמ"ש לא לתהו בראה לשבת יצרה וד"ל. ואחר כ"ז יובן שהעיקר הוא התומ"צ שאחר התשובה היינו להמשיך בחי' אין האלקי בכלים דוקא, וגם בחי' ג"ע הוא הלבשת העונג בנה"א ואם לא עסק בתומ"צ אחר התשובה לא הי' באפשרי שיקבל הנה"א בפנימיות' את בחי' האין האלקי רק הי' ביטול המהות לגמרי, וזהו בחי' הציץ ומת דבן עזאי. אך אינו מובן איך יכול בחי' אין האלקי להתלבש בנפש האלקי' כי ההלבשה בעצם הוא בחי' מהות היפוך מהאין, אך הענין הוא שגם העבודה בתומ"צ מהבע"ת הוא מצד בחי' מואס בחייו שהוא ממש העדר החיות, ואעפ"כ יש חיות עצום בעסק התומ"צ שלו כי ההעדר החיות בעצם הוא חיות גדול להנה"א כי זה עצם מהות נפש האלקית להרגיש ביטול' מכל וכל כמ"ש מלך ממית ומחי' פי' המיתה היינו הרגשת העדר החיות הוא בעצמו החיות, וכמו בחי'