תקעב

שמתענג על ה' עד שיומשך חיות נפלא בלבו כנ"ל באריכות בענין התענוג דרו"ש כו' וד"ל.

והנה כמו באתעדל"ת כך יהי' בחי' אתעדל"ע באדם דאצי' כי רוח אייתי רוח כו' כמים הפנים אל פנים כו', וגם בבחי' אדם העליון יהי' בבחי' רו"ש, והוא מ"ש כי רוח האדם הוא העולה למעלה מעלה בבחי' רצוא דהיינו שמסתלק ועולה ונכלל בעצמו' המאציל בבחי' או"ח וכדוגמת השינה באדם שנפשו עולה ונכללת בבחי' עצמותה ומהותה כמו שהיא ואז גם כחות שלה המסתעפים הימנה כולם עולים ונכללים בעצמותה בבחי' או"ח כמו המדות עולי' אל השכל והשכל עולה גם הוא למעלה מן השכל כו', וכך יובן למעלה בבחי' שינה באדה"ע שהוא בחי' או"ח בכל הספי' שבו והוא ענין הגלות שנמשל לשינה כמ"ש עורה למה תישן ה', וכמ"ש במ"א בענין מארז"ל בלילה מאי עביד קוב"ה שט בח"י אלף עולמות כו' שהוא בחי' העלא' רוח האדם דלעילא כו', וזהו עיקר ענין הגלות לפי שבזמן הגלות הוא בחי' שינה לפני המקום, וכמו מי שהוא ישן שאינו מרגיש בזבוב שהולך על לבושיו וגם על פניו לא ירגיש כו' וזהו שא' הן הן גבורותיו שגוים מרקדים בהיכלו והוא שותק לפי שאין העולם מקומו כו' וכלא וכאין חשיב כל ההשל' לגבי עצמותו כערך הזבוב והשממית שבהיכל המלך שאינה תופסת מקום כלל ע"כ גם שגוים מרקדים בהיכלו שהוא היכל ק"ק דעשי' לקבל תוס' יניקה יותר מכפי הראוי להם (ע"פ מאמר קו המדה שמודד גם בבחי' חצוני' דחצוני' הכלי שנק' אחוריי' כו'), אין זה תופס מקום כלל וכלל והיינו מפני שהן הן גבורותיו דוקא, פי' בחי' העלא' דאו"ח לעצמותו שנק' גבורותיו בבחי' העליות אל העצמות כמ"ש למעלה בענין משל הטרדא שכל כחות הנפש עולים אל עצמותו שלא יכול להפנות כלל לקוראו וגם לא יוכל להשיב דבר מה לשואלו לא דבר חכמה ולא דבר חסד כו', וכך הענין ובחי' השינה שבגלות וכמארז"ל אין כמוך