תקנ

העליון (והיינו ענין המאמר דאורייתא היכלא עילאה דקודב"ה שהוא בחי' היכלות דאבא וכמאמרז"ל א"ת בניך אלא בוניך שעוסקים בבניינו ש"ע כו'), דהנה מה שמבואר למעלה בבחי' המשכת ח"ע בדיבור דד"ת היינו בחי' המשכת אור חכ' דאצי' שרש כל האצילו' שבא האור בירידת השתלשלות בחכ' שבמל' דבריאה שרש התלמוד כנ"ל, ומכריזין בג"ע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שלמד בעוה"ז שבדיבורו שדבר בד"ת [ישכון] אור ח"ע דאצילו', ואמנם דוקא מה שלמד בעוה"ז בקול הבא מבחי' בירורי נוג"ה דוקא שמבחי' בירורים הללו נעשה בחי' היכל ומקיף לנשמה להיות שהבל הקול הגשמי נמשל לבחי' דומ"ם כמ"ש בס"י ה' אבנים בונות ק"ך בתים (והיינו א"ת בניך אלא בוניך), והן אותיו' התורה שנאמרו בהבל קול גשמי שנבנה מהם בנין היכל מקיף על הנשמה בג"ע כדמיון האדם שיושב בהיכל שההיכל מקיפו מכל צד, ובזאת יתרון מעלת ההיכל על האדם שאין ההיכל צריך לאדם והאדם צריך לו כו', להיות בחי' מקיף ושומר לפי ששרש ההיכל מבחי' אור מקיף דחכ' שהוא למעלה מבחי' החכמה שבנפש האדם כו', ובשרש ההיכל הזה בבחי' מקיף דאבא יש לו יתרון מעלה גם על בחי' המשכת ח"ע דתורה דאצילות שנמשך בדיבור שנק' נהנין מזיו השכינה שהוא בחי' חכמה שבמל' דאצילות המאיר לנשמות בג"ע בהשגות סודות הקבלה פנימיות התורה או בפלפול דיני הלכות שרש בחי' התלמוד דאינון במדריגת מארי קבלה בבחי' אצילו' שבבריאה, אמנם בלא דו"ר לא פרח' לעילא ונחסר ב' דברים הנ"ל בחי' ההעלאה שיהי' מזה ההיכל ובחי' ההמשכה דח"ע שמלובש בתלמוד כו', וע"כ מכריזין אשרי מי שבא לכאן לג"ע ותלמודו שלמד בעוה"ז בידו [דוקא כו'] וד"ל.