רצט

להיותו מקרוב מאד בבחי' שוב כאופני' שאו' ברוך כנ"ל, כך יהי' הביטול דבחי' רצוא שהוא בחי' מ"ה שלמעלה מן ההשגה ממש כמו התפעלו' המורגש בכל גופו שבבחי' שו"ב הנ"ל, וכענין וארכבות"י דא לדא נקשן בתו"ך תוכ"ו וכן וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה כו' כמ"ש במ"א), אך עתה לא נמצא השפע דבחי' מ"ה הנ"ל בנבראי' רק דרך מעבר לבד בכל א' לפי ערכו המצומצם נמשך אליו הארה בעלמא מצומצמת מאד מבחי' אי"ן האלקי ב[ח] י' מ"ה הנ"ל ולפי שעה לבד שהרי מיד חוזר להיו[ת] בבחי' שו"ב כמו בעמדם תרפינה כנפיהם, וגם השרפי' או' קדו"ש שעה א' לבד וחוזרי' להיו' בבחי' יש ודבר מה במציאו' כלי כו', והיינו לפי שלא נכנס בחי' אי"ן ומ"ה זה בכל גופו מטעם שאינו נמשך בשרשו דשם מ"ה רק בבחי' מעבר והוא בדילוג גדול שמאיר בדרך מעביר במצחו ופנים כנ"ל, וע"כ גם הנברא אינו מתפעל בתכלי' הביטול על בוריו כו' כ"א בדרך מעבר, אבל זהו המעלה שבו שהוא אור הפנימי' והעצמו' כמו הבטת אור הראי' במחשבה עמוקה ועצמי' כנ"ל. אבל שרש בחי' ב"ן הוא מהבל הפה דא"ק כו' שזהו כמו ענין המחשבה שבהבל הדיבור הנ"ל דאע"פ שהוא חיצוני מאד אבל מהו' המחשב' יותר באה בהבל הדיבור אע"פ שהוא בהעלם ולא בדרך דילוג כ"כ, ע"כ בא ההמשכה דבחי' ב"ן למטה בהשג' הנבראי' בקירוב גדול שיורד ונכנ[ס] בתוך תוכו בהתפעלו' מורגש במוח ולב עד שיהי' לו אור וחיו' ממש כמ"ש קרבת אלקי' לי טוב, ל"י טו"ב ממש כנרא' בחוש לכל מי שטועם טוב טעם ודעת השג' אלקי' במוחו ולבו שיורד ומתקרב הדבר המושג ונדבק במוחו ולבו וכל איבריו כו' להיותו בשרשו בלא דילוג כ"כ כנ"ל. אך החסרון שלו שיורד ונמשך גם להיכלו' הק"נ כו' להרגיש גם עצמו ליש ודבר גס עד שיכול לומר לי יאורי כו' כנ"ל (שאין זה בבחי' מ"ה כנ"ל), זהו .. צד שהוא בבחי' הבל הדיבור שהוא חיצוני ביותר וגם המחשבה שבאה בו בא בתכלית צמצום ומיעוט האור כו' (אע"פ שיש בה מהתלבשו' מהו' המחשבה ממש כנ"ל), ולא בא כל בחי' הפנימי' ועצמו' שלה בדיבור כמו מחשב' שבעין ובגילוי אור הפנים דחכמ' אדם או מבשורה טובה וכה"ג שכל העצמי' מתגלה רק שכלי הפנים והעין מפסיק המהות העצמי ובזה יש en.en.יתרון מעלה למחשב' שבדיבור כנ"ל, וזהו שיש בזה מה שאין בזה כו' וד"ל.

ונמצא מובן מכל זה בשרש בחי' מ"ה וב"ן שיש מעלה יתירה לבחי' ב"ן בשרשו במה שבא ומאיר מן מהות העצמו' יותר ולא דרך מעבר לבד וע"כ מובן