תקמט

בלי פלפול גבוה [מ]מצות עיון להיות' במחשבה כו', ולמעלה מבואר דבחי' העיון למעלה מבחי' הגירסא להיות[ו] בחי' כח המברר כו' עד שהוא בבחי' הקבלה שבאצילו' כו'. הענין יובן ע"פ הנ"ל דמצד הבירור שמתברר ע"י [העיון], מעלת העיון גבוה על הגירסא, אבל מצד בחי' עצם העיון שהוא ע"י המחשבה הוא רק בחי' העלאה, וע"י הדיבור דגירסא הוא בחי' המשכה דחכ' למעלה גם מבחי' הבירור דחכ' כי כל מעלת הבירור דחכ' הוא מצד ההארה מבחי' ח"ע דאצילות ואינו רק הארה בעלמא לגבי המשכת אור דח"ע בדיבור מטעם הנ"ל וד"ל), (ובמק"א מבואר במעלת העיון על הגירסא באופן אחר וכמ"ש במ"א).

והנה כתיב השמיעני את קולך כי קולך כו' מזה משמע שיש גם בבחי' הקריאה בדיבור בחי' העלאה דוקא כמ"ש השמיעני את קולך וכל שמיעה לקול הוא עלית הקול ממטה למעלה, והענין הוא כי הבל הדיבור הגשמי מורכב מאמ"ר גשמית שנעשה מכח הבל הלב שהוא מאכילה ושתי' גשמי' עולה למעלה [ב]בחי' העלאת מ"ן בקול דתורה, והרי נתעלה בחי' נוג"ה ש[ב]אכילה ושתי' בכח הקול הזה למעלה להיות בחי' כלי לשכון בו אור האלקי' בהמשכת מ"ד דחכ' שנמשך מדיבור דוקא מטעם הנ"ל, ונמצא יש בדיבור בחי' העלאת מצד עצם קול הדיבור ובחי' המשכה דח"ע דתורה בצירופי אותיות הדיבור, וה"ז עד"מ השליח שמביא דבר מה לשולחו מלמ[ט]ה וחוזר הוא ונעשה שליח להחזיר הדבר מלמעלה למטה שאין זה רק כמו אמצעי בין העליון והתחתון להביא ולהעלות מתחתון אל העליון ולהוריד ולהמשיך מן העליון אל התחתון וכך הוא בבחי' הדיבור שהוא בחי' שליח להביא ולהעלות מלמטה למעלה בבחי' העלאת מ"ן והוא עצמו המוריד והממשיך בחי' המשכת מ"ד ממקור ח"ע למטה כנ"ל בענין הצרופי' דדיבור (ולהיות[ו] כלול מבחי' העלאה והמשכה יחד נק' רוח ממללא בחי' רוח כולל חו"ג כמ"ש במ"א וד"ל).

ובכל הנ"ל מובן מ"ש בע"ח דמבחי' הבל הדיבור דד"ת שלמדו נשמות הצדיקי' בעוה"ז דוקא נעשה בחי' היכל ומקיף גשמי לנשמות הצדיקים בג"ע