חצר

במוח רק שבא דרך ציור ודמיון אבל בראי' העין באה המחשב' בדילוג כו'), משא"כ המחשבה שבדיבור הנה הגם שבאה ג"כ בהעלם מהותה העצמי בדיבור כי לא נראה מהו' מחשבה בדיבור רק אורה ושפעה לבד כנ"ל, מ"מ יש במהו' הבל הדיבור מהתלבשו' המחשבה ממש עד שלא יוכל לדבר מה שאינו חושב ואם ידבר בלא דעת כלל ידבר כמבולבל במחשבתו שמבולבל בדיבור והכל א' ממש, אבל המחשבה שחושב בראי' זו שרואה בעין אע"פ שאינו רואה מה שחושב ומדמה הרי לפעמי' יכול לראות בעין ויחשוב מחשבה אחרת עד שלא יכיר הדבר שראה כלל מפני שהי' בלא מחשבה עיוני' רק בהעברה בעלמא שאינו נק' טביעת עין, ולפ"ז יש מעלה במחשבה שבדיבור על מחשבה שבעין במה שיש מעצם כח ומהו' המחשבה בגילוי בדיבור ממש אבל אין זה מפנימי' ועצמו' דמחשב' כ"כ, משא"כ מחשב' שבעין שכל פנימי' שלה שם הוא כנ"ל וזהו מעלה במחשבה שבעין על מחשב' שבדיבור כו', והחסרון במחשבה שבעין שכלי העין מפסיק בלבוש ראי' גשמי' כנ"ל משא"כ בדיבור שמתגלה בו ממש אע"פ שמהו' המחשב' בו בהעלם כנ"ל ואע"פ שהוא חיצוני יותר, והחסרון במחשבה שבדיבור הוא מצד שהמחשב' בהעלם בו לא נרא' רק הדיבור שהוא הבל חיצוני אבל בעין בא ראי' המחשבה ממש בראי' העין רק שהעין מפסיקו בלבוש גס בדילוג יותר מלבוש הדיבור אל המחשבה כו', ונמצא שיש מעלה בזה מה שאין בזה וחסרון בזה מה שאין בזה כו' ועולה המכוון מכל ענין זה עם ענין הנ"ל בהפרש שבין גילוי הפנימי' בפנים לגילויו בדיבור, דבפנים מתגלה מבחי' הפנימי' יותר אך כלי הפני' מפסיק להיותו בבחי' דילוג כו' וכן הוא הראי' ומחשב' שבעין כנ"ל ומחשבה en.שבדיבור היינו ע"ד הנ"ל בגילוי פנימי' הנפש בהבל הדיבור והכל א' וד"ל.

ומעתה יובן הדוגמא מכל זה בהפרש שבין בחי' הארת שם מ"ה שבמצחא כו' ובין בחי' שם ב"ן ששרשו בהבל הפה כו', דהנה בחי' שם מ"ה החדש הרי הוא באור פני מלך חיים בבחי' הפנימי' והעצמות כמו שהוא ממש כנ"ל בענין יאר ה' פני"ו אליך שבפנים מתגלה כל בחי' הפנימי' ממש, אך כלי הפנים מפסיק שהוא בא כמו דילוג ממהו' למהות כמחשבה שבכלי העין כנ"ל, ומזה בא ענין ההסתעפו' דבחי' מ"ה בנבראי' ג"כ בבחי' מעבר ודילוג המהות, שהרי באמת אם הי' בחי' ביטול דמ"ה הנ"ל בנבראי' בלי שינוי המהו' בהארת מעבר בעלמא הרי הי' בחי' ביטול זה תמידי ועצמי בלי הפסק כלל וכלל, לפי שהי' הביטול הזה נכנס ויורד לתוך תוכם בכל חלקי איבריהם מראש לרגל בבחי' עצמיו' ממש כמו כל עצמותי תאמרנה מי כמוך כו', וכמו שיהי' לע"ל שיהי' בחי' פחד אלקי' על כל הברואי' בביטול תמידי בלי שינוי והפסק כלל כו' (וכפחד יצחק שהי' תמידי